ועוד פרק בחיים סטודנטית?

  לאחרונה אני נורא מנתחת את עצמי  על זוגיות , כידוע לכם אני באה  ממשפחה עם הורים גרושים .

 אמא  שלי בכלל נגד זוגיות ולא מאמינה בזה , השבוע   כאשר בישלתי את אורחת   שישי למשפחה שלי  ( לשבת בישלתי  גחנון לבד , הכל מהכל מהבצק ועד  האפיה , בשישי  חזה עוף  עם סומסום ,  ואורז ועוגת גבינה).

 חשבתי לעצמי  ,   האם אני מתחילה להיות דומה לאמא שלי  ולסלוד מהקטע הזוגי...  פעם  זה  היה מפחיד אותי , היום זה אפילו לא מרתיע אותי להזדקן לבד ולחיות לבד.

 הרי בכל זוגיות שכן נכנסתי אליה בשנים האחרונות רק רציתי שהיא תגימר  כבר  לכל אחד  היה לי מה להגיד ואיך להגיד  ועל מה לפסול גבר שמתחיל איתי  בבר ואיך לסנן 

ואיך להרחיק  גברים ממני.

 אני חושבת גם בעיקר על קרירה  , מי יודע אם יהיה לי  ראש לילדים אני נורא אוהבת את אחיינים שלי כן ? אבל   אני לא רואה את עצמי  מביאה  בעשר שנים הקרובות ילדים.

 לא מדבר עלי  ,  וגם אחיינים שלי אחרי  חצי שעה נמאסים עלי  כמה שכואב להגיד את זה.

 ואת זה אני יכולה להגיד לכם עכשיו שהכי רואים עלי ,  אורן , ועוד גבר חדש מחזרים אחרי   ואפילו יורידו את הירח רק לכמה דקות של פגישה איתי.

 פעם זה עשה לי משהו שמחזרים אחריי  היום אני אדישה לזה.

 לא צמאה לזה

 אוהבת את עצמי בעיקר

 ולא יודעת אם יש מקום לעוד מישהו בלב שלי,   אחדים ממכם יגידו  שאני אגואסיטית .

 אני חושבת  שהרבה זמן לא אהבתי  מישהו כמו שאהבתי אותי  והגיע הזמן שלי גם לקבל אהבה כמו שאני אוהבת את עצמי לא סולדת מזה

 זה מה שמציק לי

 איך לא מפריע לי  להיות לבד?

 אחדים ממכם חושבים שאני כבר בשלה  לזוגיות חדשה אני חושבת שאני רחוקה אפילו מאוד מזוגיות בכלל

 קשה לי ..  לאחרונה גם  פתחתי את  הפצעי ילדות שלי ,  אבא שלי דמות כזו אפלה  ושחורה בחיים שלי  אני רק כותבת את המילה הזו כולי מלאה בעצבים .

 מה שזה עושה לי אתם לא מבינים בכלל 

מרגישה תסכול רב

 שאני חושבת ככה על זוגיות אבל זה מה יש 

 מאחלת לכם המשך יום טוב  ושבוע נפלא ומלא חיוכים