בדכ בימי ראשון אני לא מסוגלת לעבוד משמרת בוקר , אני תמיד קובעת לצהרים.
אבל מה? שכנים שלי החליטו להעביר את הדירה שלהם והכלב שלי לא הפסיק לנבוח אז ב7 בבוקר אני מוצאת תעצמי במיטה עם פגימה וכלב שצורח ומובילים שצועקים.
לא עוברת חצי שעה ואני הספקתי לצעוק גם על הכלב גם על הסבלים , וגם על בעלת הדירה והילדים המרעישים שלה.
לא יאומן שכבר שנה אני חיה ברמת גן ועדין לא רגילה לחיות בעיר מתי אתרגל? שאלה טובה , אני השבוע נסעתי לכפר סבא והרגשתי די תיירת שמה , די מוזר לי למען האמת כי זו העיר שהיתי בה כל יום ב21 השנים האחרונות מלבד השנה.
הבנתי שאין ברירה ואני צריכה לקום הכנתי כדורי פירה לארוחת צהריים בעבודה וישבתי על כוס קפה במרפסת ונסיתי להקשיב למוזיקה.
הוצאתי את הכלב הכנתי לעצמי קופסא עם שניצל תירס וכדורי פירה לעבודה , ואז שכנעתי את עצמי שלא אהיה רעבה בעבודה אז אשאיר את הקופסא בבית ( האמת שסתם לא היה בא לי להסחב עם התיק של האוכל).
הגעתי לעבודה , שקעתי בעבודה , עשיתי את המשימות שלי בצורה הטובה ביותר דיברתי עם מנהלת המחלקה .
אני מרגישה שהיא היחידה שמבינה אותי , רואה את הרצון שלי להצליח .
היום היא אמרה לי דבר שהוא נכון אני צרכה למתן את עצמי , להפסיק לצפות מעצמי להיות הכי טובה בהכל וזה יבוא בהדרגתיות.
היא אמרה לי שאני טוטאלית לעבודה , לפעמים אני חושבת שבגלל שחשוב לי לבנות את החיים שלי שלא יחסר לי בעתיד שומדבר אני מוותרת על מלא דברים לא קשה לי שוב עם הלבד הזה לבנתיים.
אבל היה יכול להיות נחמד שעכשיו שטני חזרתי מהעבודה אחרי מקלחת טובה עם קפה שיהיה את הגבר שאני אתפרק עליו שיחבק אותי שיכיל אותי.
אחי נפרד מחברה שלו , אחותי בהריון וגם היא נפרדה מהבן זוג שלה , אחותי השניה מתקשה לחיות את החיים עם שתי ילדים ובעל .
ואמא שלי בתקווה שאסתדר לבד , אני מנסה כמה שיותר לא ליפול עליה כי כולם נפלו עליה אני עוזרת לה בבית מנקה מבשלת מכבסת עובדת מפרנסת את עצמי את התואר אני אשלם מהכסף שלי .
אני מוותרת על עצמי בהחלט אני כמו אוויר בבית , אבל זה בסדר מוזר להגיד את זה אבל התרגלתי אני מגיל קטן ככה והם לא מתביישים לבוא וליפול גם עלי .
קשה לי לסחוב בעיות של בני30+ ועוד בעיות לא נורמטביות , אני מרגישה כבר את הכובד פיזית בכתפיים .
כואב לי
אבל אני חזקה נכון?
טוב נראה לי שחפרתי וזניייתי בשכל ,בסופו של יום טעון במחשבות אני יודעת שיהיה לי טוב .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
