החלטתי היום במשיכה של שבוע להיפרד מאורן , מהתחלה ידעתי שזה אולי סוג של התפשרות .
שבוע שעבר ששאלתי אותו למה הוא איתי הוא ענה בפשטות " את בחורה טובה" .... כיאלו הרגיש לי שהוא מנסה לשכנע את עצמו....
ואז ששאלתי את עצמי למה?
אמרתי לעצמי זה מה שנכון לי.
מי החליט מה נכון לי?
לאן הרגשנות שלי נעלמה?
העמדתי את עצמי במבחן הגעגוע ? האם התגעגעתי האמת שלא.
לא שלחתי הודעות , אולי רק בוקר טוב ליליט , לא התקשרתי .
לא הבעתי יותר מידי התענינות .
בהמשך השבוע אמא שלי היתה חולה והטיפול בה נדרש ממני לקחת יום חופש , הוא ידע על המצב העייפות שלי התשישות שלי.
אבל הדבר היחדי שעלה לו לדבר איתי זה כמה הוא מתגעגע לסקס איתי.
הרגשתי כמו זונה ...
באה נותנת סיפוק נשארת לישון נשארת לאכול ארוחת בוקר ומסתלקת לא כי הוא מאיץ בי כי אני רוצה לברוח.
היום בבוקר הבנתי עם עצמי שברגע שהוא ישלח הודעה אני קוטעת את זה לא מתאים לי התפשרות ולא מתאים ללכת עם מישהו רק בגלל שכולם בזוגיות ואני לא .
אני שלמה עם זה
ואפילו שמחה מזה.
היה טוב ניסנו
אבל זה לא לכאן ולא לכאן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
