בשבוע שעבר נכנסנו לבליץ בעבודה. לקראת שתי עסקאות ענק שלנו החליטה ההנהלה לרכז מאמץ בfeature-ים מסויימים ולכן מספר אנשים הוסטו במיוחד מתפקידם ל5 השבועות הקרובים. כמובן שאני, שנחשב לבכיר במחלקה שלנו, נאלץ להוביל חלק לא קטן מהמטלות. וכמובן שאני דאגתי להפגין חוסר שביעות רצון גלוי מהעניין. מה שיפה אצלי זה שאני מאוד צפוי. אני אפילו בלתי צפוי באופן מאוד צפוי. אני לא מסתיר רגשות או מחשבות. גם כך היו לי לאחרונה מחשבות עזיבה כאלה ואחרות שנידונו להדחות עד אחרי הטיול לגרמניה בעוד 4 חודשים.
ולפתע היום ניגש אלי ראש המחלקה שלנו והודיע לי שרוצים לתת לי העלאה ובנוסף הבטיח לי שהעלאה נוספת תינתן לי בעוד 4 חודשים. כל זאת מכיוון "שיש לך תפקיד מאוד חשוב בתכניות שלנו". אז מחר על הבוקר אני צריך לשבת עם הסמנכ"ל ולסגור בכמה הולכים להעלות לי את המשכורת. לזכותם ייאמר שזו לא הפעם הראשונה שהם מפתיעים אותי ויוזמים העלאה בלי שאגש אליהם. רק לפני 3 חודשים קיבלתי את ההעלאה האחרונה, וככל הנראה אני הולך לקראת 4 העלאות מסיביות בתוך שנה. בקצב הזה אני עוד עשוי להשאר שם זמן רב.
הכל בתנאי שלא ארגיש חנוק מדי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
