ילדי שלי, חברי הטוב והנאמן,
לא כך חשבתי שתחזור הביתה. לא בקופסת קרטון מרופטת.
זוכר איך היית משכים אותי בכל בוקר? נוקש על החלון שלי מבחוץ וקורא לי כדי שאקום ולא אשכח לתת אוכל לכל החתולים. החניך התורן הנצחי. וכשכולם היו מקבלים אוכל אתה היית ניגש אליי רק כדי לקבל ליטוף.
היית ראוי למישהו טוב יותר שיתן לך את האהבה לה היית זקוק. איך היית קופץ עליי ברגע שהייתי יוצא החוצה מהדלת...
זוכר כיצד חזרתי באותו לילה הביתה, התישבתי על המיטה ופשוט בכיתי. ואז ביקשת במשך מספר דקות להכנס וכשהכנסתי אותך פשוט ניגשת אליי, התיישבת בחיקי והנחת את ראשך על כתפי כאילו מנסה לנחמי.
איך היית נכנס הביתה ומקפץ מיד על המסך של המחשב, מתנקה קצת ואז מביט בי ובא אליי כדי שאלטף אותך.החתול הכי חם. הכי חכם. הכי קרוב.
וכשבאתי לראותך בפעם האחרונה היית מטושטש לחלוטין. פשוט שכבת שם ולא זזת. הרכנתי ראשי לעברך והבטתי בעיניך. לאחר כמה שניות נראה היה שאישוניך מתרחבים. מתוך הטשטוש בהית בי ולא יכולתי יותר. זה לא הוגן. זה לא הוגן. זה לא הוגן.
שנה וחצי במחיצתי מאז שלקחתי אותך ואת שני אחיך. וכעת נותרה רק אחותך בחיים.
אני מקווה שלא סבלת יותר מדי בימיך האחרונים, למרות שאני יודע שכן...
סליחה על הכל. סליחה שלא הקדשתי לך יותר זמן. סליחה שלא קיבלת ממני את כל האהבה שהגיעה לך.
אני מתגעגע אליך L
ויני, לא אשכח אותך.
השיר לילדי שלי \ ענת שרים
משה, ילדי שלי שוכב במטתו
ולצדו דובון עיף, נשעל אל קיר
והוא קורא אלי, ממש לפני שינה
בוא לרגע אבא, בוא תשיר לי שיר
ילדי שלי, השיר הזה הוא בשבילך
וזו דרכי לאחולי ליל מנוחה
וגם התזמורת מצטרפת לברכה
תשן בטוב
אוהב אותך.
משה שלי, אני מוכרח לרוץ
אני יוצא לעבודה זה לא תרוץ
אבל תדע שזה כואב לאב אוהב
ששר כל ערב לקהל
ורק לבנו לא שר
ילדי שלי...
וכשאחזור אני מבטיח שאגש
אל מטתך ואת השיר אלחש
ולא יהיה קהל
אפילו לא צלילים
רק אבא שלתוך שנה
לוחש לך מלים
ילדי שלי...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
