(8.6)
תקפה אותי תוגה דווקא עכשיו, עת מתחילה לה שנה חדשה מלאת תקוות גדולות ויין. אם כל התוכניות ילכו כשורה, באמת תהיה זו שנה בה אפרוץ את גבולות המרחב והזמן.
אז מאיפה כל העצב הזה פתאום? אולי כי זה הטבע שלנו, העירקים. בשיא השמחה, חייבים למהול קצת בעצב. להיות מאוזנים. עניין של ניהול חשבונות פשוט, ואין טובים מאיתנו בחשבונות האלה. ולמי שצריך הוכחה, הנה התרגום של "פוג אל נחל" (מעל צמרות העצים), אולי השיר העירקי הכי שמח שאני מכיר. שמח, אבל גם קצת עצוב. ככה זה אצלנו. חמוץ-מתוק. מאוזן.
מעל צמרות הדקל / Fog El Nahal
מעל צמרות הדקל
מעל צמרות הדקל
אינני בטוח
אולי זה בוהק לחי
אולי לבנה זרחה
מדחי אל דחי
נתפסתי למבוכה
תה מתוק אלגום ואף אוסיף סוכר
תה מתוק אלגום ואף אוסיף סוכר
חיים ללא פינוק טעמם כה מר
מדחי אל דחי
נתפסתי למבוכה
מעל צמרות הדקל
מעל צמרות הדקל
אינני בטוחה
אולי זה בוהק לחי
אולי לבנה זרחה
מדחי אל דחי
נתפסתי למבוכה
שנת ליל נודדת ובראשי דמותך
שנת ליל נודדת ובראשי דמותך
בוכה על מצבי להקת דגי בריכה
מדחי אל דחי
נתפסתי למבוכה
רע לי, רע לי, רע
מר לי, מר לי, מר
רע לי, רע לי, רע
מר לי, מר לי, מר
שירו של הבולבול על גבעול של פול
הוא כה נעים וכה עדין
שירו של הבולבול על גבעול של פול
הוא כה נעים וכה עדין
לפגוש באהובי חשקתי
בין הריחן והיסמין
בין הריחן והיסמין
רע לי, רע לי, רע
מר לי, מר לי, מר
רע לי, רע לי, רע
מר לי, מר לי, מר

יוסף( אל עווד) שם-טוב ואברהם סלמן, מתוך צ'לרי בגדד