ככה יהיה לי טוב

(12.8)

לדו-שיח בין אנשים יש קצב טיפוסי, של שאלות ותשובות, אמירות והתייחסויות. ובין לבין ישנן הפאוזות, המתנות קצרצרות בטרם תשובה. קשה לי עם אלה שמנסים לכפות קצב איטי לשיחה, סופרים עד עשר בטרם יגיבו לדבריך, מותחים את הפאוזה מעל ומעבר לכל אורך סביר.  למה הם לא מסוגלים לחשוב ולדבר בעת ובעונה אחת? כלום נועד הדבר לשוות להם ולדבריהם חשיבות או מחושבות-יתר? מישהו חכם אמר לי פעם: אל תחשוב יותר מדי לפני שאתה מדבר, המחשבות רק יבלבלו אותך.

הכי משעשע לשמוע דו-שיח בין שני חובבי-פאוזה. על שיחה אחת שלהם אפשר לדחוף עשר שיחות של אחרים (אלה-סולן תקשורת) ועוד ישאר קצת עודף לאינטרנט מהיר.