ככה יהיה לי טוב

"אם אתם אומרים למה לא להפציץ אותם מחר, אני אומר למה לא היום? אם אתם אומרים היום בשעה חמש, אני אומר למה לא בשעה אחת?"

       ג'ון פון נוימן, בזכות מכת המנע הגרעינית, מגזין לייף, 1950.

ג'ון פון ניומן היה מתמטיקאי "רציני". מאלה שעסקו בספירות הפחות נגישות של המדע. אבל צחוק הגורל, הוא הגיע לתהילת עולם דווקא בגלל תוצרי ההשתעשעות שלו במתמטיקה היותר נגישה: רעיון המחשב הדיגיטלי, ותורת המשחקים. הרעיון הראשון עיצב את הבסיס התיאורטי של מדעי המחשב* ואף דחף אותו לפסים פרקטיים – לקראת המחשב הדיגיטלי הראשון. הרעיון השני – נתן לגיטימציה מדעית לכלכלה, ובעצם נוגע בהרבה תורות שונות ומשונות שיש בהן מופע של אסטרטגיה וקונפליקטים: ביולוגיה, יחסים בין-לאומיים, מנהל עסקים, מדעי המחשב. פון-ניומן היה תומך נלהב של תיאורית "מכת המנע" שעיקרה: הטלת פצצה גרעינית על רוסיה, בטרם זו תפתח פצצה משלה. בסופו של תהליך - כינון ממשלה עולמית בחסות אמריקאית.

"היית לוחץ על הכפתור?" שאלתי היום בצהריים את אב"כ. והוא ממיטת חוליו, פתח בשצף של טיעונים ומחשבות לא מבושלות, לבטים, איפכות-מיסתברות, שקלא וטריא. בסופו של דיון, הסתכמו כל אלה לשתי מילים, "לא פוסל". הטיעונים שלו רציונאליים, אבל תמונת טהרן החריבה היא לא רציונלית בעיניי, באופן אמוציונאלי.

מה עשתה אנולה גיי ליפנים? אליבא דאב"כ, שתי הפצצות עשו מהיפנים "בני-אדם". פתחו אותם תרבותית אל המערב, איפשרו להם להשתלב בעולם הנאור, ואף לקחת בו חלק מוביל. אתה יודע, אמרתי לו, היפנים מזכירים לי לא פעם את הערבים. התרבויות שונות בעליל, ובכל זאת יש כמה קווי דמיון בין היפנים שלפני 1945 והערבים (של היום): הנאיביות של הפרטים, העריצות של מעטים על הכלל, חולי חברתי שמעודד נשק של התאבדות.

כך או כך, שנינו הסכמנו שאין תשובה אמיתית לשאלה המציקה "ומה יהיה ביום שאחרי". לי יש תחושה שזה יהיה סוג של "שברת, תשלם". הסוגיה הזו כבדה מנשוא. משום מה, לא נראה לי שהמנהיגות הנוכחית שלנו היא מהזן שמוכשר לקבל החלטות בסוגיות שכאלה, או אפילו לקיים דיון מהותי בנושא.

בעצם, מי כן?

* שיש שיכנו אותו, מתמטיקה למתוסכלים.