ככה יהיה לי טוב

(33.3)

יש לי רעיון מגה-היסטרי ומורכב עם פוטנציאל לעשות מיליארדים, אבל עם סיכויי הצלחה אפסיים. ויש לי רעיון פשוט וקל, על גבול החרטטונה, שיכול לסדר לי סכום נאה בתקופה קצרה, ובהשקעה מינימלית. יש רעיון שלישי שהוא באמצע, בין שני אלה, עם סיכויים סבירים ותשואה טובה, אבל הוא קצת לא חוקי, ולא מתאים, אז גנזתי אותו. ויש לי ראיון (או איך שלא קוראים לזה), שבו מישהו רוצה להציע לי משרה כשכיר.

אני נמשך לרעיונות (אלו בעי"ן) כמו יתוש אל האור. כבן להורים שכירים, משפחה של שכירים, מוקף בחברים שהם שכירים (וגם אופציות הן סוג של שכר) האפשרות להקים עסק היתה מחוץ לתודעה שלי במשך שנים רבות. בעצם רק בתקופה האחרונה התבססה אצלי האבחנה המצמררת שכסף לא גדל על העצים, הוא זרוק על הריצפה. צריך רק להתכופף ולהרים אותו. ואם כבר להתכופף, אז כעצמאי, ולא כפועל במכרה של מישהו אחר, זה שסופר את הכסף.

בימים האחרונים אני שב ומגלגל את הרעיונות האלה, מתאהב בהם, מפנטז אותם. מחשב תסריטים אופטימיים, ומחפש ברכה גם בתסריטים הפסימיים. רעיון אל"ף קורץ לי גם כי הוא בתחום שאני פחות מכיר (ואני תמיד אוהב את העליה התלולה שכרוכה במשהו חדש ומרגש) ובעיקר משום שיש בו אלמנט של שליחות, אם יצליח הוא יעשה טוב להרבה-הרבה אנשים סובלים; ואני חייב להודות שהוא גם סקסי בטירוף מבחינה טכנולוגית. ואולי אני גאה יותר דווקא ברעיון בי"ת, על הפשטות והחירטוט שבו, משום שהוא מראה לי שאני מסוגל עכשיו לחשוב גם במונחים של כלכלה ישנה. באופן מפתיע, בשבילי זה סוג של התפתחות, התפישה שעסק לא חייב בהכרח להיות סטארט-אפ.

שיהיה ברור, עד כה קבעתי את מסלול חיי מבלי לייחס יותר מדי משמעות לכסף. כסף לא היווה מטרה. גם עכשיו אני לא רואה בו מטרה; אבל חייבים להודות שהוא אחלה אמצעי.

עכשיו אני רוצה לחזור לנקודה הספציפית בה נזרע הזרע, ונבטה המחשבה. לכל שינוי בחשיבה, גם אם הוא הדרגתי ומתמשך, יש בדרך-כלל טריגר. מה היה הטריגר שלי? מה גרם לי להשיב 'בעקרון כן' לפני כמה ימים כשאב"כ שאל אותי 'מה, כל דבר? גם אם זה יהיה דוכן פלאפל?'. אולי היתה זו השיחה עם ע"ג, בה הצהיר שהוא עוד שלוש שנים עם דירה ביד, מבלי למכור את נשמתו למשכנתא, גם אם יצטרך למכור תכשיטים ביפן בשביל זה. או שהיו אלה גיא גודס ואחותו הקשוחה, על שלל עסקי היבוא-יצוא הפורחים וההזויים שהם מנסים לגלגל בתקופה האחרונה. ואולי היה זה הספור המוטרף שסיפר לי ע"ס על הישראלים בניו-יורק עם העסק המקרטע של הדגלים, ומה שנהייה איתם ביום שבו קרסו התאומים. אולי היתה יותר מנקודה אחת.

ובינתיים, יש לי תזה על הראש.