ככה יהיה לי טוב

(37.4)

המנחה שלי הוא אחלה בן-אדם. אחד העם. ממש ככה. בזמן האחרון יוצא לנו לנהל שיחות בסגנון של הזקנים מחבובות, וזה אומר שכבר עשינו דרך ביחד. בדרך כלל מי שאני נהנה לעבוד איתו צמוד-צמוד יהפוך בשלב כזה או אחר להיות הזקן הקולגה שיושב איתי במרפסת. חשבתי שעם פרופסורים אין סיכוי, עם כל הפאסון שלהם וזה. אז זהו, שמסתבר שטעיתי.

למנחה שלי היה עד לא מזמן אורח, נקרא לו אוי-אברוך ובקיצור א"ב. האורח הזה, פרופסור מניו-יורק, מתארח אצל המנחה שלי פעם בכמה חודשים, למשך שבועיים בערך בכל ביקור, והוא מתפקד בקהילת החוקרים כמסנג'ר. מדלג בין שתי הקהילות  - זו בניו-יורק, וזו בת"א, ומשתף בינהן את המידע. מוכר פה את ההישגים של שם, מפרה שם עם התגליות מכאן. אני חושב שגם במערכת ביולוגית יש יצורים כאלה המדלגים בין יישויות מארחות ומשרתים את שתיהן נאמנה. כזה הוא, חצי רוסי, חצי ישראלי, חצי אמריקאי (הקוראת האינטיליגנטית שחיברה וקיבלה שלושה חצאים, אל דאגה. זה הוא - הוא הטעות מדידה לא את).

ולראות אותו אצל המנחה שלי זה שעשוע אמיתי. החדר של המנחה שלי נראה כמו חדר של ילד קטן שחבר שלו מבית הספר קפץ לבקר. כל השולחן שלו מלא בצעצועים של א"ב, וזה יושב אצלו בחדר מבוקר ועד ערב, אוכל איתו, מחליף איתו צעצועים, ומדבר איתו על כל שטות שבעולם. באחת הפעמים הם נהלו שיחה רבת משמעות אודות המסעדה שיאכלו בה באותו היום
- בוא נלך לבית הירוק
- אבל אתמול היינו בבית הירוק
- נלך עוד פעם
- מה יש לאכול שם?
- מה זה חשוב. למה מה יש לאכול במקום אחר?
- לא יודע, יש להם אוכל כמו באולם אירועים
- הם באמת אולם אירועים, אבל האוכל טעים מה יש לך
- טוב, יש לנו בכלל זמן ללכת לבית הירוק?
- לי אין תוכניות להיום [בטח, למה שיהיו לך בכלל, בטלן! ה.ש.] ולך?
- הממ אני במקרה יכול. רגע בוא נברר במזכירות

[מתקשר למזכירות הפקולטה]

- האלו, שלום. מדבר (המנחה שלי) נמצא איתי אורח, אוי-א-ברוך, ואנחנו רוצים לאכול היום בבית הירוק. אהה כן, כן וודאי שאני זוכר שאנחנו חייבים שניים עשר שקלים. כן, כן. בוודאי. יופי תודה.

- אתה שומע, הם אומרים שאנחנו חייבים להם שניים-עשר שקלים על אתמול
- חייבים?
- כן אתמול אכלנו ב-152 והם מכסים רק 140. אז אנחנו חייבים 12 שקלים
- בטח חייבים
- כן, אין מה לעשות
- ובטח גם נשלם להם
- בטח, פחחח

בשלב הזה אני שואל את עצמי בשביל מה להיות פרופסור, בשביל מה. בשביל לדפוק את המערכת בשתים-עשרה שקל?

וזה עוד כלום. באחת הפעמים נכנסתי לחדר של המנחה שלי ומצאתי את א"ב רוכן מעל הלפטופ שלו , מתבונן בתמונה כלשהי. כשהבחין בי ניסה נואשות ללחוץ על windows+m (מינימייז אול). חייכתי מתוך אינסטינקט. גם המנחה שלי חייך במבוכה. ילדים, כבר אמרתי?

סיפרתי את זה לצ'פרל והוא אמר לי
- מה, גם כשאנחנו נהיה פרופסורים נהיה אותו דבר
- אין סיכוי
- הממ.בוא נלך היום לאכול בגונזלס
- מה, אבל אתמול היינו בגונזלס
- בוא עוד פעם. בא לי המבורגר
- אז בוא לאגדיר, יותר טעים
- לא, לא. גם גונזלס טעים
- טוב, נו. וזה גם די זול שם
- כן, רק שלושים שקל
- צודק. וזה גם כולל הפוך בסוף. בוא ניסע לגונזלס
- שנקרא גם לפרופסור מנגל?