(35.5)
בסמוך לסיום ארוחת החג, אני מבחין באחיין שלי, בן שבע, רושם משהו במרץ על מספר פתקאות. רק רציתי לברר מה הוא זומם הפעם
- מה אתה עושה?
- אני עושה מופע. על כל פתק יש שורה של שיר, וכל אחד ישיר בתורו
- איזה שיר?
- בתשרי נתן הדקל פרי שחום נחמד
- הממ נחמד! תגיד, מי הכוכב של המופע?
- אין כוכבים. כל אחד שר שורה
- אהה. טוב, אם אני לא הכוכב, אני לא משתתף
- מה! למה?
- ככה. אני משתתף רק אם אני הכוכב
- אבל למה?!
- ככה זה. אני משתתף רק כאשר אני הכוכב של המופע
- טוב! טוב!! אתה הכוכב!! בסדר? אתה הכוכב!!
- יופי. רק תודיע בקול לכולם לפני שמתחילים שאני הכוכב
- אבל למה?? אתה יודע מה. אל תשתתף בכלל!
- אוקי. אבל כדאי שתספור את הפתקים שלך. יחסר לך קול אחד
[מפשפש בניירות שלו]
- טוב בסדר אתה הכוכב.
כשסיים, ניגש למרכז הסלון וצעק: הקשיבו הקשיבו! עכשיו נתחיל במופע. הכוכב של המופע הוא (האתר שלי) כי הוא רצה נורא להיות הכוכב, אז בגלל זה הוא עכשיו הכוכב של המופע.
יצאתי קטן. קטן מאד.