Things I’ve Never Said

לא עידכנתי לדעתי בערך חודש.... וזה כי לא היה לי מה להגיד כל כך... היה כיף בסקי בטיול היה הכי כיף בארץ... כנראה שאני מזניחה את הבלוג ואני גם אזניח אותו בהמשך עד להתפרקות הבאה...

אני ואמא שלי זה אולי הדבר הכי קרוב העולם.. סליחה תיקון היינו הדבר הכי קרוב בעולם.. ואני גם אגיד לכם למה היינו... תמיד הייתי מספרת לחברות שלי כמה אנחנו קרובות וכל הבולשיט הזה... בזמן האחרון מצאתי את עצמי שקרת אפילו לעצמי: אני רואה אותה פעם ביום לשעה שבה היא במחשב או מארגת את ליאור וגם אז הכל מסתכם בריבים ובשלום שלום. ובסופי שבוע היא נחה! חחחח קרובות עלק... אני לא זוכרת את השיחה האחרונה שלנו שסיפרתי משהו שעובר עלי... אין לה זנמן אלי וזה משגע אותי. היא עסוקה בבעיות שלה ולא מתייחסת אלי... וזה הדבר הכי מעצבן בעולם..

בחשיבה לאחור היינו מדברות כל יום על מה שהייתי עוברת באותו היום... הייתי מספרת לה דברים שחברות שלי לא יודעות... חחחח איפה אז ואיפה היום. אבל זה לא אני אתם מבינים?! אני לא מסוגלת לכעוס עליה אני לא מסוגלת להיות איתה בריב. זה כאילו יש לי שקע בלב כשאנחנו רבות... ואני ממש מתגעגעת לימים של פעם.. אבל השיא היה היום: היה לי פורקן כזה של כל מה שעברתי בזמן האחרון והתחלתי לבכות ובכיתי לידה ואמרתי לה שאני צריכה לדבר איתה והיא המשיכה להתכתב בצ'אט ואמרה לי עוד מעט... אני לא יכלתי יותר ז חיכיתי ואחרי שעה וחצי! באתי אליה והיא אומרת לי עוד מעט! עשיתי לה אין עוד מעט אין אף פעם! סעי סעי כבר את לא צריכה לטוס ביום שלישי איפה המזוודה סעי ואל תדאגי אנחנו לא נרגיש בחיסרון שלך במלא אני לא מוציאה איתך מילה זה באמת משנה?! לא!? נוו איפה המזוודה תארזי כבר נווו...

אני לא יכלתי יותר ועליתי למעלה..

עכשיו אני כותבת ודייי הוצאתי את הכל למרות שרציתי להגיד את זה לה.. אתם כבר הבנתם שאני בן אדם דייי אופטימי..... אבל בקטע הזה אני לא בטוחה שזה איי פעם יסתדר... אמא שלי השתנתה... והיא לא תחזור להיות אותה אמא שעבדה ברהיטי צרעה חזרה מאוחר אבל עדיין היה לה את ה5 דקות האלה בשבילי לפני השינה כדי שאני אוכל לבכות לה.