| 9/2006
שקיעתה של הזריחה
הם היו כמו הדודו: טיפשים, נועדו לכליה, ומותירים רושם שהאבולוציה לעולם לא הייתה מסוגלת לפתח תוצר שכזה לבדה - ללא זיווג בין בני משפחה קרובים לאורך דורות רבים, לכל הפחות. אך עמוק בתוך מאגר הגנים המיובש הזה, נותרה עוד הפתעה אחת.
הוא היה האדם הצעיר ביותר בשבט. סמית` - תקוותם הגדולה, כך הם קראו לו, אם כי בשפה יותר עילגת (בהנחה שניתן כלל לקרוא לקשקושים על גבי קיר `שפה`). הוא היה הסיכוי האחרון להעשיר את מאגר הגנים המשפחתי - הראשון מזה 7 דורות אשר נולד ללא כרומוזונים מיותרים, פגמים פיזיים/מנטליים, או מערכת רבייה אנדרוגינית. אם כי, באופן מוזר, הוא מעולם לא הצליח להבין את רזי אכילת הבמבה.
בכל פעם בה העלו את הנושא, סרב סמית` בכל תוקף להתרבות עם אביו החורג/אחותו, אחותו/דודתו או סבתו/הבת של השכנים (יש לציין שבשלושת המקרים מדובר על אותו ה –בהעדר מילה טובה יותר- אדם). "איכס, להתרבות”, הוא תמיד היה אומר. "אני בכלל א-מיני!". אך, כמובן, הערותיו המתוחכמות היו נופלות על אוזניים ערלות.
-
סמית` חלק על דעתם בנוגע לכל - לא רק רבייה. הוא תיעב את מנהגיהם, אופן הלבוש שלהם, כישורי הכדור-סל הלא קיימים שלהם בהשוואה אליו, וביחוד את הדרך בה תמיד היו מסודרים ומגולחים למשעי, ואת הצורה הראוותנית בה הם הלכו לרחוץ באגם בכל יום ויום. לסמית` אין זמן עבור דברים שכאלה; לסמית` היו תוכניות גדולות יותר: הוא רצה להיות מפורסם, ללכת למקומות נפלאים, לראות דברים מיוחדים, ובעיקר, לעשות דברים שהוא לא עשה מעולם – כמובן, החלק האחרון נזנח די מהר עקב היותו א-מיני מובהק, דבר אשר צמצם את האפשרויות שלו להליכה למקומות נפלאים וראיית דברים מיוחדים. "לא היום. יש עוד זמן רב בכדי להספיק את כל זה”, תמיד אמר לעצמו.
-
סמית` התעורר אל בוקר חדש. שוב אותה שיגרה ישנה וזקופה, חשב בעודו מפשפש תחת כיסוי המיטה אחר גרב אשר שמרה על מעט מן האלסטיות הטבעית שלה, הוא נתקל במשהו רופס תחת הסדינים. "המזל סוף סוף החל להאיר על סמית הזקן", אמר. "הייתי בטוח שחיסלתי את כל הגרביים כבר בשבוע שעבר".
הוא ניסה למשוך את זה, אך כפי הנראה היא הייתה דבוקה דיי חזק. סמית`, אשר אינו זר כלל למצב הביש הזה, מיד החל למשוך ולמשוך בכל כוחו. כעבור דקות ארוכות בהן הוא משך ומשך ללא הרף, הוא הבין שמשהו אינו כשורה. "זה מעולם לא ארך כל כך הרבה זמן", אמר בעודו מרים לאיטו את הסדינים בחשש. הוא מיד איבד את ההכרה.
-
"תרימי את הרגליים מעל הראש", אמרה אמא לעצמה. "אוקיי, אבא סמית`”, מיד ענתה לעצמה. “אבל הן ממש כבדות".
-
כשחזר להכרתו, הוא לא יכול היה לראות דבר. אדם חד אבחנה היה מייחס זאת מיד לעובדה שיש לו שק על הראש. "מי כיבה את האור?", שאל סמית` בכנות בעוד רעש מכוניות וצופרים הציף את אוזניו, האוויר היה גדוש פיח וריחות שונים ומסעירים.
אדם מעט יותר חד אבחנה היה שם לב כמו כן לכך שהוא קשור. לפתע נשמע קול חבטה, וסמית` שקע שוב בשינה עמוקה.
-
בפעם השלישית בה התעורר מצא את עצמו סמית` במקום יפה יותר מכפי שדמיין בחלומותיו הפרועים ביותר. הוא מעולם לא ראה דבר שכזה בעבר, הכל מסביבו היה דשא, מים, מגרשי כדור-סל. "איך קוראים למקום הנפלא הזה?”, שאל מיד בלהט את משפחתו אשר עמד/ה מאחוריו. “פארק הירקון", ענה/תה לו בקול מתואם להפליא. "זהו ביתך החדש. אנחנו אוהבים אותך, אבל הגיע הזמן שנקבל את העובדה שאתה לא כמונו – אתה אדם בפני עצמך. אל תשכח אותנו. זה בסדר, אין כלל צורך בחיבוקים". ובקלות כזו, כך הם יצאו מחייו.
“ברוך שפטרנו”, אמרה מיד אחותו של סמית`.
"מעולם לא סבלתי אותו. כזה חרא מתנשא", הודתה סבתו של סמית` בעודה מנופפת לו לשלום. "צודקת בהחלט", נידב אביו. "ויזיק לו לעשות מקלחת פה ושם!?".
-
בעוד סמית` עומד שם וחושב על הזמן הנפלא אשר בילה עם משפחתו, ועד כמה יתגעגע אליו/ה, הוא שם לב לצליל מוכר המגיע מכיוון מגרשי הכדור-סל. הוא החל ללכת בכיוון, תוהה מה יעשה כעת עם חייו, כשבאמת יש לו הזדמנות להגשים את כל מאוותו, ומהיכן יוכל להשיג גרביים בכדי להשלים את המשימה שהחל בבוקר, מחשבה שנקטעה דיי מהר, מיד לאחר ששם לב שמעברו השני של המגרש עמדה קבוצת גברים צעירים ומושכים - שלושה במספר, לבושים במכנסיים קצרצרים, כפי שטרח לציין זאת לעצמו, בהתלהבות יתרה יש העשויים לומר.
בעודו מתקרב אליהם, לפתע שם לב לאחד שבלט מעל כולם אשר החל לעשות את דרכו אליו. על ראשו התנוססה פאה ג`ינג`ית נוצצת, בפיו אחז חרב, ועל גבו היו אין-ספור סימני פרסות – מעט כמו של תיש, או עז. אך מעל לכל - בזכות מכנסיו הקצרים - שם לב סמית` לכך שהוא לא נימול.
“היי, בהמה!” צעק. “יודע משהו בכדור-סל? אנחנו צריכים שחקן רביעי".
“דבר או שניים", ענה לו סמית`.
-
המשחק היה של סמית` החל מהרגע הראשון. כעבור מס` דקות הם הבינו שהם מיותרים, ולמעשה סמית` משחק כנגד עצמו - דבר אשר בא בטבעיות מסויימת כשמגיעים ממשפחה כשלו. מיד בתום המשחק קפצו ואמרו: “מעולם לא ראינו מישהו משחק בצורה הזו! אנחנו קופצים לנונה. רוצה לבוא? יש להם לזניה לפנים!”.
“למה לא. אין לי דבר טוב יותר לעשות".
בעודם הולכים יחדיו לעבר השקיעה, שאל לפתע סמית`: “תגידו, יש לכם מושג איפה אני יכול להשיג גרב חדש בזול?”.
| |
| כינוי:
Limbless Timmy
בן: 19
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
