אחרי שנים, תפסת אותי לא מוכן. תמיד היית האח הקטן של החבר של החבר, מעין קשר לא ברור כזה בנינו, אבל את השם שלך זיהיתי מרחוק כבר. אחריו ראיתי את התמונה, את הבניין מאחורייך מעונב ומחוייך. זה דרש ממני נסיעה שנייה ליד השלט כדי לקרוא את הכיתוב ''בואו לפגוש את המוביל בשכונות המגורים'' ואז כמובן, את שם האזור שהשלט פורסם בו בעיר.
אז אתה סוכן נדלן, יפה. בטוח שאתה מתקדם שם, או שאולי שמים את כל הסוכנים על שלטי חוצות. זה רגע כזה שאני מבין שרוב מה שאני כותב מבוסס על הנחות. אבל זה בסדר, כמעט ומילה פה לא תהיה עליי. אז בוא נדבר עלייך, אתה שצצת משום מקום חזרה לתודעה שלי. ושוב, אשתדל שההנחות ישתלבו יפה עם העובדות.
אז ככה, אתה צעיר ממני בשנה-שנתיים. אני משוחרר כבר שלוש שנים מהצבא, אז אתה בטוח פחות. אתה, כמו הרבה אחרים, הקפדת לתעד כל יעד מהתקופה שבה טיילת בעולם אחרי שחרור. ופה יש נקודה שחלק יעצרו לגחך, בעיקר כי כיום אנשים חווים את הכל בעזרת תיעוד, איך אפשר להינות אם העולם לא יודע שנהניתי?
אז חזרת איפושהו במהלך השנה. בוא נניח שמשרד נדלן הוא מקום רציני שמצריך התחייבות משמעותית לאורך זמן, הכשרה ותקופה בה אתה עובד עם מישהו שמוסמך. אתה שם בערך שנה, הנה, עיגלתי למעלה. אני שואל את עצמי ולעאולם לא אותך: אתה סבבה עם זה? שתוך שנה אתה ה''מוביל'' באזור?
ופה אני קולט שיש מצב שכן. חזרת, אתה עושה אחלה כסף, מתקדם ועוקף את המתחרים, שוקל להתקדם וללמוד איך לנהל משרד כזה, כי לבד בכלל תעשה מיליונים.
אבל זאת בועה. וכאן די ברור לי שאני מדבר על עצמי. כי הייתי שם, זה שתלויים בו, זה שעושה כסף של גדולים, שמנהל ומאציל סמכויות. הכל אחלה. עד התחושה הזאת שהשטיח שאתה עומד עליו חלק במיוחד. קל למשוך אותו תחתייך.
וזאת הבעיה האמיתית בחיים כיום לדעתי. הכל מתוייג ומוקצן במיידיות. ככה כל פיצה בעיר היא הכי טוב, כל אולם אירועים מספק חוויה בלתי נשכחת, וכל סוכן נדלן הוא מוביל. וכן, שמרתי בראש את האופציה שכמו בחור שמזיין הרבה, החברה שאתה עובד בה פשוט משתמשת במשפט שעובד לה על כולכם, בלי קשר למי אתה.
אז אני הולך למקום שיאתגר אותי לחלוטין, מקום טוב באמת, זה לא שהוא כתב את זה על עצמו, הוא קיבל את התואר הזה בעולם. ואולי הסיפור שלי לא מדהים או מיוחד, אבל הרעיון מבחינתי כרגע, הוא פשוט לעמוד על קרקע יציבה.
וזה שונה מכל מה שעשיתיו עד היום. מקווה שבחרתי טוב, שנזרקתי מספיק רחוק מהבועה.