אז התחילת שנת הלימודית האחרונה שלי.
אני כרגע בעולם שלי,מדחיקה ת'עובדה שאשכרה התחילה השנה.
אני תמיד חושבת שכדי לחיות צריך משו שיניע אותך להמשיך, לצפות ולחכות לדברים אפילו הקטנים כי אם לא,אתה שוקע בעצמך ונכנס לדיכאונות כאלה קטנים ומרגיש אבוד.
אז אנחנו בספטמבר כן? מבחינתי לפחות החודש הזה הולך להיות עמוס ברמות. וזה בנתיים הדבר שמחזיק אותי מעל המים
כי אני חושבת שכרגע אני במצב שטוב לי אבל ברגע שלא יהיה לי ל-מה לחכות אני אשקע.
אז יום רביעי כבר יוצאים לחופש ראש השנה שכנראה לא עושים אצלנו ארוחה כי אח שלי יעבוד וכאלה אז אולי אני אלך לטליה . צריך לפגוש את החמה שלי לא ככה?
אחרי זה מגיע יום כיפור,ז"א צריך להצטייד בהרבה אוכל ולקחת אותו לבית של טליה ולחגוג על היותנו טובות כל השנה ( ;ׂ)
ביום ראשון אחרי שיום כיפור נגמר וכבר כולנו "צמנו" והיינו יהודים לתפארת מדינת ישראל נוסעים לגדנ"ע אם יתנו לי כי כל מגמת קולנוע צריכים לצאת לפסטיבל דימונה המחורבן הזה ואני כלולה במגמה.
לי יותר חשוב לסוע לגדנ"ע מאשר לשמוע הרצאות של במאים ואנשי קולנוע לא מעניינים.
והדובדבן שבקצפת, בראשית! אני כ"כ מחכה לזה אין לכם מושג כמה. שנה שעברה היה הכי כיף בעולם.
אני כבר חולמת על בראשית ,זה לילה שני שיש לי סיוט על זה. כל פעם אני חולמת שאני מפספסת יום ואין לי איך להגיע לשם.
ואחרי כל הכיף הזה באוקטובר יש לי בית ריק לשבועיים. מה יותר טוב מזה?
היום יום שישי. לא ידוע מה עושים עוד. מה שכן ,הולכים לשתות.
Tears in Heaven
(אני אוהבת את הילדה הזאת)
(בשביל שלא תחשבו שנעלמתי)
(ולמי שהתמונה לא מובנת, אני אונסת את החלון ושני מתחת.)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
