רגע לפני

בובות

יש לי אוסף בובות.

יש לי אלף בובות.

יש לי אלף בובות וכולן, כולן- כולן, כולן- אחרות.

יש לי בובה עם פרחים בשערה ויש לי בובה עם זר של קוצים.

יש לי בובה עם שמלת כלה ויש לי בובה עם שמלה.

יש לי בובה יפה ויש לי בובה עם פנים.

יש לי אלף בובות על גבי בובות על גבי בובות, וכולן, כולן-  כולן, כולן-

נראות אותו הדבר.

וכל הבובות שלי, כל אחת מיוחדת בדרכה, ואני אוהבת אותן, ואני עשירה בזכותן, ואני מלאה בזכותן.

ואני ממלאה אותן ואני מעשירה אותן ואני מעניקה להן מאהבתי.

ואני מדמיינת שהן מבחינות באהבתי, ואני מדמיינת שהן מתעשרות בזכותי, ואני מדמיינת שהן מלאות. בגללי.

והן בובות.

וכפי שהן בובות עבורי, אף אני בובה עבורן.

הן מדמיינות שאני מלאה.

הן מדמיינות שאני עשירה.

הן מדמיינות שאני אוהבת אותן.

היום מתקיימת מסיבת תה בבית הבובות- אני מוזמנת.

אני מתרגשת וליבי הולם, גופי רועד ודמעות חונקות את גרוני. כי היום אזכה לשבת כאחת הבובות במסיבת התה, ואדמה לאלף בובות עם פרחים בשערן ושמלות של כלה ואולי-  גם לאלה היפות.

אני מוודאת שיש לי פנים, עוטה שמלה על גופי ומעטרת בזר של קוצים את שערי, ואני יפה יותר מכל הבובות.

ובשעת המשתה, בחיוך קפוא ומתקתק על פניי, אני נושאת דבריי לחברותיי הבובות.

"ראו דמעותיי, דעו מחשבותיי, חושו ליבי.

בוכה כי אוהבת אתכן, תוהה על קנקנכן, ונעצבת.

על שאתן בובות. וכולכן, כולכן- כולכן, כולכן- בובות על גבי בובות על גבי בובות.

וכל בובה אחרת, מיוחדת בדרכה, וכולכן אותו הדבר.

הנכן בובות ותו לא, סבורות כי גם אני הנני בובה, כמותכן.

לוואי והייתי בובה! בשמלת כלה ופרחים בשערי, עם פנים יפות.

ולוואי והייתי מדמיינת שאתן אוהבות אותי.

בלי שמלה, בלי קוצים ובלי פנים.

ולוואי והייתן אתן מבחינות ביניכן, ורואות כי כולכן, כולכן- כולכן, כולכן- נראות אותו הדבר."

ולאחר שמאזינות הבובות בשתיקה לדבריי, ניצבות דמויותיהן למולי-

בשמלות כלה, פרחים בשערן, מפנות אליי פנים יפות.

לאלף בובות יש אחת כמותי.

הן לא מכירות אותי.

ואני לבד.