מחשבות מהגיהינום
זה הגיהינום. אש בוערת, שורפת, מענה, הכול מסתחרר סביב סביב. אין מנוס, כל צעד מתפלח בחניתות הננעצות בבשר, והנצח הוא השליט. אין הקלה, הייסורים הופכים קשים מנשוא אך יצר ההישרדות המרושע מתחזק, הופך עיקש יותר ויותר, אי אפשר אף לשקול התאבדות כיוון שלשם הוביל אותי זה המעשה. ואותו רצון אכזרי לשרוד מוסיף עוד מידה אחת מזערית ובלתי מורגשת של יכולת נשיאה, כדי שהנצח יוכל להימשך כסדרו, כדי שהערנות תוביל את הסיוט אל תודעתי מבלי מפריע. איזו תחושת טירוף נוראית, הנשימות המהירות, הפכתי לחיה, חיה במצוד, בורחת מבלי לדעת אפילו ממה. אך השביל מעגלי, בכל פעם אגיע לאותה הנקודה, מסכת הייסורים תחל בשנית, בשלישית, בפעם האלף, האלף ואחת והמיליון. ללא סוף. אפילו לא תתאפס לעולם. רק תהפוך בהירה יותר ויותר. אין קץ ליכולת המודעות, לחדות התחושה. מי שולט בגיהינום? אפילו השטן כבר מת אך הנצח בשלו. רק הזמן, אשר אינו קיים, הוא השליט האיום, זה המטיל מורא ואימה על כל אותן נפשות סמויות מעיני, אשר וודאי נוכחות באחד מכוכי הגיהינום. אבני בזלת שחורות ופיח כאוויר לנשימה, שלפוחיות בעורי מבעבעות ומי השתייה רותחים בשנאה. אם עדן משמע מוות כאן שולטים החיים. אין מנוח. החיים הם החזקים מכל, המציאות הקשה המוטחת בפניי כבעת סקילה. נשמתי מחוררת, כבר אינה זוכרת מדוע ולמה נגזר עליה נצח שכזה, ואין עוד טעם בהרהורי חרטה. הענש קיים וממשיך להתקיים, החרטה היא לאנשי טרום הגיהינום, לרוצחים במאסר עולם, אך לא לי. חיוך אכזרי, צדקני ושליו רודף אותי לאן שלא אפנה, עיניים מתבוננות בי וצורבות בי צלקות והמח עמוס באין ספור מחשבות עד שאינו יכול להבחין. לא אוכל לסיים מחשבה, אשאר בחסר השלמות לעולם, חסר המצטבר והולך, השסע בנשמתי גדל עם כל מחשבה, ואלה ממשיכות לענותי באין פתרון. ומידי פעם תופיע הישועה, אך כשאקרב אליה תימוג לעיני. לעולם אטעה בה, לעד אסבור כי מצאתי פרצה לחמוק דרכה, והיא המזינה את רצוני להישאר במודע, משלה אותי כי יש לי את הבחירה. וההתרסקות העוקבת אכזרית עוד יותר, היא כצרי נוסף על כל סבלותיי, נערמת גם היא בחלל המצטבר ומתפרש. כל הבלתי נתפס הופך כאן לנתפס. הידיעה היא העינוי הקשה ביותר. בטרום הגיהינום יוכלו להתנחם בבורות, במגבלות המח האנושי, אך מי שיועד לכאן, אינו אנושי יותר, ועל כן מסוגל לתפוס את כל אותן זוועות נוראיות, את האמת הרעה, אך רגשותיו נותרים אנושיים. ולא רק זאת, אף הופכים לגולמיים ביותר, הבסיסיים והחדים ביותר, הופכים ליצרים מסתעפים ומתפתלים, מזדחלים על הקרקע הקפואה ודבקים בה.
הפכתי לחיה. מונעת על ידי פחד. נרדפת על ידי עצמה. לעולם לא תתפוס ולעולם לא תברח.
חיים באבסורד, חיי פרדוכס בלתי נסבל.
זהו גורלי, זה הגיהינום.