רגע לפני

התרמית הגדולה מכולן

ואולי מוטב כי לא יהי כן

ואולי מוטב בצל שקר החן

ואולי מוטב כי השתיקה פה תשרור

תכסה על צלילים המפלחים את הכפור

ראויים שתיחשף מהותם הצווחת

ראויים שתיחשף מהותם הקודחת

ואולי מוטב כי אתם תימחו

ואולי מוטב כי את זאת תשכחו

ואולי מוטב כי ידום הרחוב

ואולי מוטב, כי יטושטש המכאוב

שיחשיך וישחיר יעלוט  יאפיל

יאפיר בין צבעים שצורמים ויפליל

בלבול מסנוור מסמא ואוטם

בפני תהו מצחין חזותכם הוא כותם

מרוחים בזפת עיניכם מעוורים  

זו צואה על פניי, על פניכם הזרים

ואותו הליטוף הוא דקירה של סופכם

אך אין איש שידע או יבין ביניכם

בין רחשי גאווה שחצנות מרהיבה

אין אמת, אין חמלה אין טיפה של ענווה

לבדי אזעק ואבכה על איום

אין פה דבר, לבורא אין קיום

אין כלום אין מאום לא טוב ולא רע

עינכם יאחזו בפאר היצירה

אך זוהי התרמית הגדולה מכולן

זו השטות זה ההבל מזימת השטן

הכיצד תוכלו? הכיצד לא תלאו?

איך תרשו? איך תתירו שאתכם ימלאו?

דיר חזירים ורפש בכל

קבס סורח אפי לא יכול

לשאת הריחות המראות המגע

ואיה הידיעה אשר בי לא תפגע?

איה הבחירה על כנפיה עופפנו?

איהו הסדר אשר לריאותינו שאפנו?

הכיצד יוכל הברוא לנשום חומר לא לו,

אם כעת יהפוך את עצמו לעולו?

אם כעת יגלה את הרז הצרוף  

אם כעת הוא ידע שתוכו כבר שרוף

כי מעמקי הנכון יצוץ לו בלי שוב

המשגה הקדמון המשגה העלוב

לא ניתן למחותו, אין אפשרות

שכן כל הזמנים הם אותה הטעות

גם אתם מסיכות גם אתם מחזה

גם אתם מאחז לעיני ההוזה

גם אתם לא תדעו מה דמותכם הכתובה

גם אתם לא תדעו שאינה חשובה

ואולי כך מוטב כך הפחד נחסך

אך במה תעסקו כשירד המסך?

כשצבע נוזל המלבוש מזדקן,

מאפיר מתפורר, לא ניתן לתקן

ובזאת לא ימרוד מחרדת המיצוי

ואף אם ינסה לא יבוא לריצוי

לא אוכל לברוח לא ארצה להתעלם

אין לאן לחמוק אין דרך להתקומם

בכל שאפנה אכשל במחסום

אמעד בתוך פח המסתיר פני תהום

אמוטט הקורה ובעומק אין כלום

יבשו מים עכורים, רק הסבל גלום

ובבוא השעה בה יפשוט בי כליל

כאשר את תוכי לא אוכל להכיל

אבקש מענה כיוון שאין להבין

אין לתפוס את הריק המחוויר ומלבין

הקורס לתוכי נמוג, נעלם,

האם עוד קיים? האם ימצא לו אי שם?

כל שניתום מותיר אבק ומועד

ואפרי נעלם אף לבי לא רועד

נשמתי כבר איננה ויותר לא תשוב

לא אוכל להרהר בסימן הצרוב

אף מוחי לא שואל הכיצד יתכן

החסר, הקריסה לציה בו שוכן

חור שחור בבטני, הוא אותי מייסר

לאן הוא שואב? מענה בחסר

לא יוכל להשכיח, את שאדע אנוכי,

רק אני, לבדי, אסירה בתוכי

ואתם הבורים הנכים הסכלים

תיוותרו כעדר- צאן מרעה מובלים

לא תחושו היעדר ואף לא חסרון

מבטכם תסבו, תבכרו עיוורון

על פני נפש אחת שאינה משנה

על פני נפש אחת שאינה נענה

ונפש אחת לא תפיל סדרי עולם

ונפש אחת שתאבד בין כולם

ונפש אחת יותר לה למעוד

ונפש אחת תדע את הסוד

וכשאת זה תגלה אוזניכם יאטמו

כשיוגש התפוח לא תטעמו

לא תרצו לדעת ולכך רשותכם

לו רק רציתי לחלוק בחירתכם!

לא אוכל לשתוק ואף לא אשחק

לא אבקש להשתתף במחזה השוחק

שנאת מוות בליבי שמורה לליצן

מאחז עיניים! קוסם! הוא בעצם שקרן!

אך אצלכם

בעולמכם

בשקרכם

בזיהומכם

הוא המשיח, הוא המבשר

גם אם אין מתבקש הוא ממשיך ואומר

ואתם אחריו נוהים עוד ועוד

כך ידעתם תמיד וכי למה לחשוד?

כי אם אין להביא למשפט את הפשע

מה טעם לרודפו? מה טעם בחוסר הישע?

אותי תכלאו או אכלא מרצוני

את פי תחסמו או אנצור לשוני

ואולי כך מוטב, אולי זו הברירה

הותירוני לשקט בדממה מרירה.