רגע לפני

לכל דבר יש סיבה (?)

הסיפור הזה עוסק בפחדן.

וכשנכתבת המילה הפחדן, היא נכתבת במטרה להעלות בעיני רוחם של הקוראים את דימוי הפחדן הכי מפוחד אשר יוכלו להעלות על דעתם.

הכוונה היא לאותו פחדן הרועד למראה זבוב, שכן הוא חושש כי אותו זבוב קטן, שגורלו בוודאי להימחץ על ידי מחבט זבובים*, יטיל ביצים מיקרוסקופיות אל תוך נקבוביות עורו, אשר יהפכו לתולעים רשעיות שיזחלו להן לאיטן תחת שכבות עורו...

הכוונה היא לאותו פחדן אשר תמיד ישא שני קרטוני ביצים בעת עריכת הקניות, כיוון שהוא כבר יודע כי אחד מהם יישבר ברגע שייבהל ויפיל אותו מידיו למשמע קריאה לאחראי במערכת הכריזה בסופר..

וכן, הכוונה היא לאותו פחדן אשר שכר לעצמו ממ"ד על מנת להגן על עצמו בפני גנבים, שרצים, גשמים, התקפות אב"כ ובכלל, בפני כל רעה העלולה לתקוף כל אחד מאיתנו בכל רגע ורגע, ובמיוחד- אותו.

בעבר, היה הפחדן נשוי לאישה פחדנית כמעט כמוהו, וניתן בקלות לדמיין את מערכת היחסים של אותו זוג מוזר...  בתחילה חיו הפחדנים יחדיו, עסוקים במיגון הבית והתאמתו לילדים (למקרה שאי פעם יאזרו אומץ להביא ילדים לעולם כה מסוכן). הם התקינו ספוגים על כל פינות הרהיטים, שכרו איש מקצוע שיכסה את כל השקעים- הם כמובן לא עשו זאת בעצמם כיוון שהיו מודעים היטב לסכנת ההתחשמלות... הם ערכו ניסויים בחומרי חיטוי שונים, וחלקו בסתר חלום קטן- להצליח לפרוץ למחשבי המכון הססמוגרפי על מנת להיות מעודכנים עשרים וארבע שעות ביממה... מכיוון שחששו להיתפס, החלום הקטן נותר בגדר חלום,  וגורלו היה כגורל כל חלומותיו של אדם. הוא נטמן אי שם במגירת הפנטזייה אשר מנעולה מחליד בחלוף הזמן, ונותר להעלות בה אבק עד לעצם היום הזה.

תחילתו של הסוף הגיעה כאשר חלתה אשתו של הפחדן.

הפחדנית הצטננה, ולאחר שהתעטשה  בכיוונו הוא ערך עימה שיחה רצינית בה הסביר לה שאולי עדיף, לפחות עד שתבריא, שתחזור להתגורר אצל הוריה, כדי שחס וחלילה לא תדביק אותו. הפחדנית, אשר חששה גם היא להדביק את הפחדן ולהיות אחראית למותו הטראגי, הסכימה עמו, ועברה להתגורר אצל הוריה.

המעבר, כאמור, היה אמור להיות זמני, אך הזמן עבר והפחדנית טרם שבה.

בתחילה היו נפגשים פעמיים בשבוע בשעות הערב. הם היו רואים סרט או אוכלים ארוחה משותפת, ומותר לציין כי יחסי מין לא באו בחשבון מחשש למחלות חשוכות מרפא...

כאשר יום אחד נזכר אחד מבני הזוג כי תכנים סמויים עשויים לחדור למוחם בעת הצפייה בטלוויזיה, חדלו בני הזוג גם ממנהג זה, בכדי להבטיח שליטה מלאה בהתנהגותם האחראית.

*האין זה מדהים כי בני אדם טרחו לעצב כלי אשר כל תכליתו הוא קטילת זבובים?

 ________________________________________________________

כעת, היו נפגשים פעם בשבוע לארוחת בריאות, אך היום בו אזלו הירקות הלא

מרוססים ממדפי הסופר,  היה גם היום בו אזלו הארוחות המשותפות ממערכת

היחסים שלהם.

הקשר הסתיים בתחושת רעב מעיקה, והנחמה היחידה שעמדה לרשות בני הזוג הייתה הידיעה כי האחר חי בגפו, בריא ושלם.

באותה תקופה, החלו מחשבות מפחידות לתקוף את מוחו של הפחדן. בשל סיומו העגום של הקשר התקשה הפחדן להתרכז, והחל לעשות טעויות קטנות במפעל בו עבד כפקיד זוטר במחלקת ליקויים ביטחוניים. מנהלו האישי קרא לו לשיחה ושאל אם הכול בסדר.

"כן כן!" השיב הפחדן, מנסה להאט את קצב פעימות ליבו. הוא גמר אומר לעשות כל שביכולתו להסתיר את קשייו מן המנהל, כיוון שהיה בטוח כי אותו מנהל רק אורב ומחכה לעילה הקטנה ביותר לפטרו. הפחדן שמע פעם את המנהל מתלחשש, וזכר קטעי המילים אשר הצליח לקלוט לא נמחה מאוזניו. "גרוע... בן אדם חייב לקחת סיכונים.. זה הסוג שאנו מחפשים.."

"אתה בטוח?" שאל המנהל.

"כן", ענה הפחדן.

"פשוט בזמן האחרון אתה נראה מעט מוטרד..."

ובכן, לא נלאה אתכם יותר בפרטי אותה שיחה משעממת, במיוחד לאור העובדה שוודאי תוכלו לצפות את ההשתלשלות הצפויה...

כמובן שהפחדן החל לעשות טעויות רבות יותר בשל החשש מפיטורין, ובכך הוכיח בפעם המי יודע כמה את אפקט פיגמליון, חוקי מרפי*, ואת תורת האבסורד כולה...

אך לא בכך נתמקד. כל האכספוזיציה הזו, נועדה בכדי לסייע לקורא להבין כיצד הגיע הפחדן למצבו הנוכחי-

הפחדן עמד כעת במצב המפחיד בו עמד מעודו- הוא היה בודד ומחוסר כל רשת בטחון. העולם הוכיח לו בפעם המי יודע כמה עד כמה מסוכן עלול הוא להיות. במשך ימים רבים התהלך הפחדן בעולם זר לו. הוא לא היה בטוח בדבר והיה עליו לענות לעצמו על שאלות נוקבות אשר קדחו במוחו ללא הרף-

מה עושים כאשר לא קמים לעבודה? לאן יש לקום? האם קודם עליו לצחצח את שיניו בטרם תנגוס בהן העששת, או שאולי מוטב כי ינצל את הזמן לסריקת החצר בתורו אחר חפצים חשודים? מצד שני, אם באמת ימצא איזה חפץ חשוד בסביבת ביתו, הוא יאלץ לקרוא למשטרה ולעמוד במרחק בטוח מן החפץ החשוד, לשמור שאיש לא יתקרב, ואז, מה גדולה תהא מבוכתו כאשר יגיעו אליו שוטרים חמושים וימצאו אותו בחלוק בית, עם צחנת בוקר נודפת מפיו? אך מצד שני, אולי מוטב כי יוותר כליל על רעיון הסריקה, כיוון שבין כה וכה ביתו ממוגן.. אך מצד שלישי, עשויים השלטונות, שוודאי יבואו לחקור את האירוע החבלני, להאשימו ברשלנות אם יגלו שהיה בידיו זמן פנוי ובכל זאת הוא לא טרח לגלות ערנות לחפצים חשודים בסביבתו... ועוד בטרם פתר את דילמת הבוקר שלו, כבר צצו בראשו שאלות נוספות- 

*מרפי- מהנדס בחברת רכבות, אשר נקרא לבדוק תאונה בה נהרגו כ-100 אנשים, אשר התרחשה באחת הרכבות שתכנן. נוסח מסקנותיו שהתפרסם היה- "ובכן, כל מה שיכל להשתבש השתבש...

__________________________________________________________

מהי הדרך הבטוחה ביותר להעביר את שעות הצהריים בבית? עד כה נהג לבלות את שעות הצהריים במפעל, מקפיד על כל כללי הזהירות בעבודה, אך מהם כללי הזהירות בבית בשעת צהריים? האם עליו להגיף את התריסים פן

תחדור השמש לביתו ותצרוב את עורו, או שמא עליו לאוורר את הבית מכל

אותם חיידקים אשר הצטברו בו? אך זו, למען האמת, הייתה שאלה די פשוטה

אשר נפתרה עד מהרה בעזרת קרם הגנה ומשקפי שמש שישמשו אותו בעודו משתרע על כסא נוח בביתו. עוד בטרם הגיע לפתרון בעיית הבוקר, וכשהוא עוד רחוק מלהעלות את שאלת הערב, עלו במוחו שאלות מטרידות כמעט באותה המידה-  

מה יקרה אם כל אותם תסריטים אכן יתממשו? ומה יקרה אם אמות כאן לבד?

מה באמת יקרה?

ואז, הגיע הפחדן למסקנה הבלתי נמנעת-

שום דבר.

שום דבר לא יקרה אם אמות כאן לבד.

אז מה עושים? מה עושים כאשר המוות לא משנה דבר?

בהתחלה לא עשה הפחדן מאום. כל עשייה נראתה לפתע מיותרת. תכלית חייו הייתה שימורם , אך כשלתכלית אין שום תכלית, היא נוטה להתכלות...

כעבור כמה שעות, קם הפחדן ועשה מעשה:

הוא הסיר את הספוגים מפינות הרהיטים.

לאחר מכן, התהלך בבית, ושם לב שהוא לא נתקל ברהיטים.

לאחר מכן, התהלך בבית ונתקל ברהיטים בכוונה.

אך דבר לא קרה.

הוא ניגש לדלת ביתו, ושחרר ארבעה מתוך חמישה מנעולים.

גם אז, דבר לא קרה.

למעשה, כל אותן סכנות נוראיות מהן נשמר, סירבו בעיקשות להתרחש. אך מה לעשות- פחדן נשאר פחדן, ופחד חדש החל מתהווה בליבו. היה זה אולי הפחד הגדול ביותר אשר אדם מסוגל לחוש- הפחד מן הדחף.

אך כעת, נעצור את העלילה המסובכת לצורך מתן הסבר- כאשר הבין הפחדן שדבר לא קורה, התערערו בו כל הידיעות לפיהן פעל. המצב בו היה הפחדן שרוי היה מצב ראשוני, כתינוק אשר לומד להכיר את העולם. וכתינוק, ללא ידיעה או תכנית ברורה, כל שיש בידיו הוא הדחף. אך כבוגר, הוא למד שלכל מעשה יש השלכה. כעת גילה כי אין בכוחו לצפות השלכות ולכן גם אין לו שום מטרה אליה ינסה לחתור. משום כך, הוא פועל כרגע לפי דחפים בלבד, ודחפים, ללא האמונה בעונש המסייעת לרסנם, עשויים להיות קיצוניים להחריד...

ובכן, נחזור כעת לעלילה- בהעדר מטרות, הפך הפחדן מודע יותר ויותר לדחפיו, אשר ככל שכשר שיפוטו עוד עמד לו, היו מסוכנים* מאוד.

מעניין אם יש קשר בין המילה סכין למילה סכנה...

 ________________________________________________________

לראשונה בחייו עלו בו דחפים לא מוכרים- התחשק לו לזלול עוגה שלמה מבלי לבדוק את הערך התזונתי תחילה, התחשק לו ללבוש את אותם התחתונים מאתמול (מבלי לטרוח להפוך צד), ומידי פעם אפילו התחשק לו להשליך עציץ על העוברים ברחוב...*

במקביל לדחפים, ליוותה את הפחדן אותה תחושה חזקה של חוסר ידיעה. מה יקרה אם אשליך את העציץ? שאל עצמו הפחדן...

שום דבר, ענה קול ההיגיון החדש.

באותו הרגע חדל הפחדן להיות פחדן, והפך לטיפש.

הוא חדל לנסות למצוא את הסיבות, ולכן לא טרח להפנים את התוצאות- תוך כמה ימים נעצר הפחדן על ידי שוטרים חמושים, כאשר נתפס מקפץ על גגות מכוניות בשעה 02:00 בלילה, לבוש תחתונים בלבד ופרורי עוגה יבשים עוד דבוקים לשפתיו.

כאשר הובא למשפט, נשאל על ידי שופט מלומד- "האם אתה מבין על שום מה ולמה אתה מובא בפניי?"

והטיפש, השיב את התשובה החכמה ביותר אשר יכול טיפש לתת.

"לא."

"ובכן, אסביר לך", ענה השופט. "אתה מואשם בהעלמת מס, עבירה פלילית לפי סעיף מספר..."

"ומה עכשיו?" שאל הטיפש כאשר הוכנס לתאו.

"כעת מחכים." ענה לו הסוהר. "יש לך חצי שנה להעביר כאן, וכדאי שתתחיל לתכנן איך אתה הולך להעביר את הזמן. פה אין חברים לעבודה שאפשר לפגוש גם אחרי שעות העבודה, ופה אין אישה שמחכה לשובך. פה אין שום דבר שמחכה לך."

"איזה יופי!" ענה הטיפש בשמחה.

וכעת כמה שאלות-

האם מוטב לטיפש בטיפשותו?

האם יש צדק בעולם?

האם חוקי הסיבה והתוצאה תקפים באמת, או שאנו נאחזים באשליה בכדי לספק את הצורך בשליטה?

במידה ואין תוקף ממשי לחוקי הסיבה והתוצאה-

האם אנו חופשיים או טיפשים?

האם ניתן לדבר בכלל על צדק במצב בו אין סיבה ותוצאה?

* אם אי פעם יצא לכם לשקול השלכת עציצים מן החלון, מומלץ להשתמש בעציץ המכיל כמה קקטוסים...