רגע לפני

"אני רוצה למות"

"די, די לדבר שטויות. מה רע לך? למה שתרצי למות?"

אני לא אוהבת לחיות."

"די! אסור לדבר ככה. מחר את צריכה לקום לעבודה, גם אני צריך לקום. איזה יום הולך להיות לי מחר..." והוא מתחיל להתלבש, רוכס את מעילו, וממשיך. "תמיד ביום א' יש הרבה עבודה..."

'האם אני באמת לבד לגמרי? האם אף אחד לא שומע אותי? חושך. הדמעות שלי שקופות. אם לא נוגעים לא מרגישים אותן. הן קיימות רק אצלי. רק שלי.'

"ואז אני אמור ללכת לפגוש את ההוא, נו, מה שמו? זה עם הטיקים באף..."

'ואם הוא ישים לב, מה אז? החיים עדיין ימשכו.'

"בפעם הראשונה שראיתי אותו, הוא בדיוק פיזר פלפל על הפיצה, חשבתי שנכנס לו לאף..."

'זה תמיד יהיה ככה... אין טעם לגרור אותו לזה. הוא לא רואה את העולם כמוני. הוא שבוי בחיי היום יום'

"טוב, זהו, אני זז. לילה טוב מתוקה!"

"לילה טוב."

חיבוק.

'האם הוא שם לב? למה הוא לא אומר כלום?'

עדיין חיבוק.

"אז נדבר מחר."

נשיקה.

והולך.