סך הכל...זאת אני.

עם הזמן אנחנו מגלים ש...בעצם, הכל כ"כ שונה ממשבאמת חשבנו.

חשבנו שהכל טוב, שכולם מרגישים, חושבים כמונו, שאין עוד סיכוי לכישלון...שעכשיו באמת לא יכול לקרות כלום.

חשבנו ש...בעתיד יהיה טוב? שנחזיק מעמד, למרות כל משעברנו.

חשבנו שהוא מרגיש כמונו, אך לעולם לא ידענו באמת מה הוא מרגיש, מה הוא חושב.

ואז...אחרי כמה זמן, כשאנחנו תופסים את התמונה הכללית, אנחנו כבר יודעים בוודאות, מה אז אותו אדם חשב, הרגיש.

עכשיו לילה, ואין לי כוח לכתוב.

אבל משכן נכון הוא,

שאני פשוט כ"כ שונאת אותכן, שתיכן.

ואין משהו שישנה את זה...גם לא הזמן.

אחרי כל משאתן עשיתן לי...

מגיע לכן לסבול קצת.

החיים ילמדו אותכן, אבל עד שתלמדו....

אני אמהר קצת את התהליך :].