מכירים את איך שהחברה שלנו היום מנסה לתת לנשים אותו יחס כמו לגברים?
בעצם נתחיל מההתחלה.
ההסטוריה.
מאז ומתמיד האישה הייתה מתחת לגבר [תרתי משמע]. אם זה היה כי תכננו לה מראש למי היא תינשא, אם זה היה כי כל הכסף היה שייך לגבר, אם זה היה כי לא הייתה לה זכות הצבעה. עם השנים זה הצטצמצם. לאישה נתנו יותר זכויות, יותר אפשרויות, יותר חופש.
אבל גם היום, שיש כביכול שוויון בין המינים אי אפשר להגיד שאין שוני. אבל לי יש כמה שאלות - האם אנחנו באמת רוצים שוויון והאם נעשים מאמצים נכונים.
אנחנו בתור בנות, נשים, די נהנות מתופעות הלוואי שנוצרות כתוצאה מה'אפליה'. למשל, ברוב המקרים הבן מציע לבת לצאת נכון? ולמען האמת זה חוסך לנו קצת פחדים ובושות. זה מעביר את הפחד מדחייה לבנים. דוגמה אחרת - אם הבן משלם על הארוחה של השניים הוא יוצא חבר טוב אם הבת משלמת על הארוחה של שניהם נוצר מצב קצת מביך.
האם אנחנו באמת מוכנות לוותר על הדברים האלה כדי שיהיה לנו שוויון מוחלט?
והשאלה השנייה שלי. למה תמיד מנסים לתת יותר זכויות לנשים? להקל עליהן, אפליה מתקנת אפילו. למה שבמקום לנסות לתת לנשים אותו יחס כמו של גברים לא ניתן לגברים יחס כמו של נשים? נוצר מצב די מצחיק שכאילו הנשים מנסות לחקות את הגברים מה שיוצר עוד יותר אפליה לא? וכמו שהאקדמיה ללשון החליטה שמדברים בזכר או נקבה לפי הרוב, למה שלא תחליט שפשוט תמיד אומרים בנקבה רק כי כבר מאות שנים אומרים תמיד בזכר?
שתי שאלות שפשוט לא מצאתי להן תשובה. ושלא תבינו לא נכון, אני בהחלט בעד שוויון זכויות, אני חושבת שלנשים מגיע בדיוק כמו לגברים אבל השאלה איפה הגבול של הרצון שלי ועד כמה הביצוע נכון.
שני 3>
- סליחה מראש על הכתיבה והבלאגן שאולי נוצר כאן. הפוסט לא זרם כמו רוב הפוסטים האחרים. אבל לא נורא, אולי אני עוד אתקן -
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
