אורית, בעניין הקטע שכתבת: "אתם מוזמנים לתהות על קנקננו- האומנם שקטים?"
נכון שזה מרגיז, וחוזר על עצמו, אבל יש הטוענים ש:
א. עדיף סטראוטיפ חיובי על שלילי
ב. עדיפות כוונות טובות על כוונות לפגוע
ג. לפחות ל"שקטים ונחמדים" יש בסיס מציאותי כלשהו. למשל, סיפרה לי סטודנטית לאחר טקס הזכרון לניספים במסע, שאחותה שמשרתת בחיל הים התביישה לבקש יום חופש כדי להגיע לטקס, למרות שמאד רצתה. והאחות הבוגרת שסיפרה לי זאת אמרה ש"הרבה מאיתנו כאלה, שקטים, מתביישים לבקש, וגם אני הייתי ככה עד סוף התיכון, אבל עכשיו אני לא כזאת..." . אז זה אותו בסיס כמו שיש לסטראוטיפ של "ישראלים רעשנים".... ונכון שלא כל יוצאי אתיופיה "שקטים" ונכון שגם השקט הזה יכול להסתיר סערה גדולה של תגובות ש"מאפקים אותן", אך כאמור, זה טוב מסטראוטיפ לגמרי שגוי, כמו "אתיופים כולם שקרנים" או "עצלנים, לא רוצים לעבוד".
ד. ההשוואה ל"רוסים" גם היא מעצבנת, ויש לה הרבה פרושים אפשריים. יש שיאמרו זה בגלל הרצון של יהודי אתיופיה "להצטרף ולהשתייך" שהוא יותר "נטו/נקי" מאשר התגובה הרוסית, שרוצים בגלוי ובמוצהר לשמור על השפה והיבטים של הזהות. יש שיאמרו שהאתיופים לא מאיימים על מקומות העבודה של הישראלים. בכך מקרה, יש בה גם משום "רכילות עויינת" כלפי יוצאי רוסיה (ואוקראינה/לטביה/וכו'), שהם "עולים-אחים", ושתיקה בעניין יוצרת סוג של הסכמה לביקורת, שגם היא בעייתית.
ה. גם לגבי יוצאי תימן התפתח סטראוטיפ מסוג דומה, מצד אחד של "יהודים אותנטים" ו"שקטים ונחמדים", בעלי המבטא הרצוי ביותר בעברית המתחדשת, ו"הצעד התימני", אך מצד שני מאכלסים אחרי כן את בתי הכלא בפרופורציות גבוהות, וכו'. ייתכן שהדימוי הדו-קוטבי הזה ממשיך איתם עד היום. אך האם היה עדיף שיהיה רק הקוטב של "היושבים בכלא" ובעלי הסטטוס הנמוך?
יש כאן דילמה, בין עצם השימוש הסטראוטיפי במפגש עם הפרט, יוצא אתיופיה במקרה זה, וההשוואה המתמדת ל"רוסים", לבין האפשרות של "סטראוטיפ שלילי נטו". בעיה לעולה... כפי שנוהגים לומר במקומותינו. כלומר, דילמה שאין לה פתרון ברור. אשמח למחשבותיך הנוספות בנושא זה.
גדי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
