אהלן חברים,
אנחנו לקראת סוף תקופת המבחנים, בהנחה שלא מתחילים או נגררים למועד ב', והינה מתרחש לו מאורע הדורש התייחסות מאיתנו.
ההתייחסות שלי נוגעת לחטוף גלעד שליט ולחטופים האחרים, בעיקר כי חורא לי שהללו נדחקו מבלי משים מהשיח התקשורתי.
אך לפני הכול אני רוצה לחזק את המשפחות ולהצטרף לתפילותיהם האישיות, שהילדים יחזרו לביתם.
לפני זמן מה התוודענו לנועם שליט, אבא של גלעד, כאשר ביקש בדרכו להחזיר את חיי משפחתו לשגרתם הידועה, שהילד בבית בחיק המשפחה.
התוודעות זו הייתה מלווה בניתוח התנהגותו של נועם, התנהגות שהתקשורת כינתה כמתונה, שקטה ונכונה. ואני הרגשתי במידת מה אי נוחות עם התיאורים והפרשנויות שהתלוו לכך. נכון הוא כי כל אדם מגיב בדרך אחרת לדברים זרים וקשים, כך שחלילה אני לא באה בביקורת כלשהי או כאדם המביט מהצד. אלא מביאה דעתי מתוך רגשות של מישהי הרואה את האינטרס שלהם בד בבד, במשותף.
אני חוששת שמא, ככול שחולפים להם הימים ומתווספים מאורעות שונים, האינטרס שמבקשת המשפחה הולך ומתרחק מהם.
ועל כן חשוב שהמשפחה תנקוט בפעולה מיידית, תקים צעקה, על אף המתרחש במדינתנו, כי האינטרס שלהם בלבד, ולא השיקולים שמוכתבים להם, צריכים להתבטא בפעולותיהם.
זאת בעיקר כי לא רבים האנשים ולבטח לא המדינאים שיראו אך ורק את האינטרס של פידיון שבויים לנגד עיניהם.
נועם אמר שהכתפיים של בנו גלעד לא רחבות מספיק על מנת שיבנו עליהם את אפקט ההרתעה. ואני מצטרפת, שיקום ההרתעה לא צריך להיות קשור לחובה של המדינה השולחת להחזיר את הבנים-שיקום לחוד והחובות לחוד.
המילים שיוצאות מפיהם של המדינאים משרות בנו תחושה כי מדובר בפעולה נקודתית אשר תשקם את ההרתעה והילדים יחזרו לבתיהם, ולא כך הדבר.
הימים מראים לנו כי המשוואה מורכבת הרבה יותר, בייחוד שנתווסף לו משתנה נוסף-החיזבאללה, וכי היא לוקחת זמן, מצרך שהוא יקר שבעתיים בנוגע לבריאותם והשבתם של החטופים.
הפנייה שלי היא להשיב אותם לשיח התקשורתי, כי כך המלחמה להשבתם צריכה להתנהל , אסור שייעלמו בתהום הנשייה התקשורתי. על אף שבתהום הנשייה האישי/הציבורי הם לא נעלמו ולא יעלמו, אין בכך די.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
