איזה מוזר זה שכבר עשור חדש. אני צריכה לאמן את האצבעות שלי להקליד 2010, כי הן בורחות לי כל הזמן ל-9.
אני רואה את חיי הולכים וכלים לעבר הזקנה, ההליכון והחתולים שיכרסמו לי את הפרצוף.
עלמה ונעמה עוד יצחקו על דודה קיטי שנולדה במאה הקודמת.
בינתיים בעבודה, לחץ ועומס בגלל סופשנה. איפה הם הימים שספרתי נקודות על הרצפות מרוב שעמום ואז הלכתי לנער את הקלדנית מחברת האם עד שייפול ממנה איזה דו"ח דרדל'ה להקליד.
עבודה בית עבודה בית עבודה בית ואין לי כוח לכלום. לא בא לי אפילו לשבת ליד המחשב בבית ולגלוש, שזה אומר: דחוף תבדקו לי חום. כל המיילים שהצטברו לי, כל הפוסטים שהתפרסמו, כל סיכומי העשור בפורומים – כולם יכולים לחכות לי.
ב-31 לחודש כבר הכנתי את עצמי נפשית להישאר עוד קצת כדי לסגור את השנה. היינו חייבות, א' ואני, "לתייק" את כל הדו"חות במערכת הממוחשבת, שזה אומר עבודה מונוטונית וסיזיפית שאינה מחייבת אפילו תא IQ אחד.
בערך בשלוש אחה"צ כבר הבנתי איך מרגישים זומבים, יכולתי כגופה להמשיך לעשות קופי פייסט ואף אחד לא היה מרגיש. חוץ מהריח.
והיד כאבה לי. לא, תמחקו את זה. היא כבר היתה מעבר לכאב. בערך מהכתף ומטה לא היתה שום תחושה.
מה שהציל את השפיות שלי היה מצעד העשור של גלגלצ. תודה, גלגלצ, הצלתם את חיי. 10 שעות של מוזיקה טראשית כאשר אהבה נפשי.
היה נחמד. לפני כל שיר, הוזכר מי הגיע לאותו מקום במצעד העשור של ה-80 ושל ה-90 (מה שגרם לי לגעגוע לשנות ה-80).
בסוף א' החליטה שיום חמישי וסילבסטר והיא יוצאת בארבע וחצי ושיישרף העולם. לי היא אמרה: כשאת מסיימת, אל תעשי יותר כלום, לכי הביתה ותיהני. יש גם יום ראשון.
בדרך המשכתי להקשיב למצעד דרך הנגן, מתוחה לדעת כבר מי שיר העשור (תובנה: ברכבת אין קליטה).
בבית, בשלושת רבעי השעה האחרונה של המצעד – בעשרת הגדולים, כבר התחברתי לפורום של המצעד ביחד עם הפאקצות.
ואלה הם עשרת הגדולים:
10 – ג'יימס בלאנט – you're beautiful
9 - איימי ויינהאוס – Back to black
8 - אוונסנס – Bring me to life
7 - ג'ון בון ג'ובי – It's my life
6 - קולדפליי – Clocks
5 - קולדפליי – Fix you (השיר התשיעי שלהם במצעד, שיא של כניסות!), בהפרש של כמה אנשים בודדים מהמקום השישי.
4 - U2 – Beautiful day
3 - אוונסנס – My immortal
2 - כריסטינה מגעילרה – Beautiful
1 - הפלפלונים האדומים – Californication
לא יודעת אם זה שיר השנה שלי, אבל לפחות הלכתי לישון בידיעה שליידי קווה-קווה לא זכתה בשומדבר חשוב.
זמר השנה היה צידקי המסוקס, רובי הגיע למקום השני.
זמרת השנה היתה ביונסה, האישה והישבן.
הרכב השנה – קולדפליי, כמובן.
השיר הגרוע – שיר הקטשופ.
מיקה שלי הכניס רק שיר אחד למצעד – את "גרייס קלי" למקום ה-28. כנ"ל רובי שהכניס את Feel למקום ה-15 המכובד מאוד.
דיידו לא נכנסה (ולא, "סטן" המצמרר של אמינם לא נחשב), רופוס לא נכנס, שלא לדבר בכלל על א-הא וקין.
זה הדירוג שלי. רק אחרי שלחצתי "שלח" נוכחתי לדעת ששכחתי את Road Trippin' שאני כל כך אוהבת.
וכמובן שלא זכיתי בארבע הופעות בחו"ל, אפילו לא הופעות בחולון.
גם את השיר Jungle Drum שמעתי לראשונה בגלגלצ (נו, אז איפה...), ואז ישר אמרתי לעצמי: עצמי, יש לי הרגשה שיול תאהב אותו. מי ששרה זו איזו איטלקייה עם קול מתוק ובגדים מחרידים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: