קודם כל, רציתי להודות לכולכם על התגובות בפוסט הקודם. זה שלא עניתי לכולם זה רק בגלל שכרגע אני נאבקת בין להדחיק ובין להביע את אהבתי.
אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הבלוג שלי, הוא סלע עבורי, והוא היה שום דבר בלעדי הקוראים והמגיבים שלי. במקרה הספציפי הזה, התגובות שלכם מאוד חיזקו אותי ונתנו לי כוח להמשיך להאמין בעצמי.
אני רוצה לציין במיוחד את מיס בוז'רסקי: כל פעם את מוכיחה לי כמה את חברה אמיתית, למרות שאני מתקשה לתקשר אתך בחיים "האמיתיים", אבל זה רק בגלל שאני כל כך מחזיקה מהדעות שלך וממך.
רונן, לא הגבתי לך, אבל בעצם כל התגובות שלך לפוסטי הסדנא הן כאלה מחבקות ומכילות, שאני יכולה רק להגיד לך שוב ושוב "תודה" ולהסתכן בלהיות דיסק שרוט.
דרורית, כשאני חייבת למישהו, זה לנצח. איי קנ'ט הלפ איט. אז תדעי שאני לא שוכחת ולא אשכח. ומלבד זאת, נראה לי שאנחנו מבינות אחת את השניה היטב.
ואם לא הזכרתי אתכם, זה לא אומר כלום (הכרתי פעם מישהי בקיבוץ שאם הייתי מחמיאה למישהו – נוכח או לא – היא היתה בטוחה שזה שהיא לא נכללה במחמאה, זה אומר שהיא ההפך. אז לא, אלו שטויות במיץ עגבניות. ראו את הפסקה הראשונה).
באותו נושא, תגית (אני מנשקת צרפתית את האינטרנט שגרם לי להכיר בחורה מוכשרת וחכמה כמוך) שלחה לי פוסט שמדבר על הבעייתיות בלכתוב סקס. הפוסט קצת קשה לקריאה (יש בו הרבה מילים ארוכות), אבל אני חושבת שהוא די מסביר את הקושי לא ליפול למלכודת של סקס פורנוגרפי, סקס גרוטסקי או סקס מתיפייף. אני חושבת שהמשפט "הסקס נמצא בצומת התרבותית של בין בושה לכורח" עזר לי לנסח את מה שחשבתי לפני כן.
אני מכירה או את הדרך "הפיוטית" שמתארת מסביב לסקס, בעיקר באמצעות הרבה מטאפורות, או את הדרך הישירה שגם היא לא כזה גליק גדול. לימור נחמיאס, למשל, משתמשת ב"זין" ו"כוס" ו"להזדיין" והיא לא מתארת את מעשה האהבה עצמו בכלל.
למשל: "... הוא הצמיד אותי אליו, לחש 'איה, איה', והתחיל לנשק לי את הצוואר. הייתי עייפה, אין הסבר אחר. כעבור כמה דקות היתה חדירה וכוחותינו ספגו אלף אורגזמות ונפלו בשבי. אבל לא הסגירו שום סוד. רק את הדרגה, את המספר האישי, וקצת קצת דברי אהבה."
וזה עוד קטע פיוטי שלה...
אם אתם בוחרים לקרוא רק קטע אחד, קיראו את המאמר של "הארץ" שמזכיר גם את אשכול נבו (זה לינק מאחת התגובות).
החלומות שלי פרוגרסיביים.
בהתחלה היית בא אלי ממנה ואוהב אותי. סמכתי על גן האי-נאמנות שעל ה-Y שלך כמו שסומכים על האדמה שתחזיק אותי עומדת.
לאט-לאט אני מאבדת אותך אפילו שם.
היום ישנת אצלי, אבל בסלון. העובדה שישנתי בגופיה ומכנסיים קצרצרים לא שינתה לך כהוא זה, וזה היה הסימן הראשון שבישר רעות. אתה שלא היית מפספס.
(היה לי קשה לחתור בזרם שבין לחשוף חצי שד בבייבי דול שלי ולא להיראות כי מיהרת למשמרת בוקר, לבין לגרום לך לאחר בחצי שעה למשמרת ערב ולחגוג את הכוח שלי עליך)
היום היית שלה גם כשהיית פה. הנאמנות כתכונה מוערכת מאוד על ידי היתה תקועה לי בבטן כחרב פיפיות.
כל הדגים באקווריום צפו למעלה, שוחים על גבם. שאלתי אותך אם כדאי לי לקנות חדשים ואתה אמרת "דגים זה משעמם, אבל תעשי מה שבא לך."
הכלבה התעוררה איתי, מכורבלת בתוכי, ואני לחשתי לה דברי אהבה תינוקיים. הכלב הצטרף אלינו ואמרתי לה: "תראי מי בא להגיד לך בוקר טוב!" והיא כשכשה מלמטה למעלה. פעם היית מתגלגל מצחוק כשאמרתי לה: "את כל כך יפה שזה כואב", אבל היום רק מיהרת לקחת את התיק וללכת לסידוריך ("אני לא יודע מתי אני חוזר").
התעוררתי וחשבתי שהלב שלי שכל כך נוצר לאהבה, לא התאהב כבר שמונה שנים, אבל אין בזה פלא. אם הקו תפוס, לא תצליחי להתקשר לאף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: