סיקוול לדרורית.
איך כל מיני דברים מעובדים על ידי מנקודת מבט חדשה בגלל חבורת נשים חזקות שמדברות על דברים כאלה ברשת – דברים שאף אחד לא רואה אבל כולם יכולים לגעת בהם. שם הכוח האמיתי.
סיפרתי כבר למיס בוז'רסקי שאני לא אוהבת את עצמי בנוכחות העכברוש (עכברוש קירח אמנם, אבל יישאר בכל זאת עכברוש). שיחת בוקר עם השכנה שלי (כן, ההיא שסיפרתי עליה שם למטה, אולי אני אקרא לה "נערת קלארק"?). היא מדברת על צורת הישיבה אצלנו במשרד - בדרך כלל שניים בחדר יושבים זה מול זה בשולחנות צמודים - ומספרת כמה מוזר היה לה בהתחלה "להיכנס למערכת יחסים" כזו עם מישהו זר, לשבת מולו רוב שעות היממה. באמת שלא חשבתי על זה, כלומר ברור שזה ליווה אותי בצורה מסוימת כל הזמן, עובדה שהתלוננתי פה על שיחות הטלפון הקולניות של השותפה שלי לשעבר וכל זה. אבל אולי באמת קשה לנו עם "החדירה הזו לספייס".
נראה לי שהתחברות אמיתית היא משהו שלא קורה לעתים מאוד קרובות.
ההתחלה של העכברוש ושלי היתה בסדר גמור, אני נוטה לקבל יפה אנשים חדשים, משתדלת שירגישו נעים ונוח. היו לנו כמה שיחות ארוכות על חתולים וסרטי קולנוע. הוא עושה רושם של מעניין ואינטליגנטי. אני מניחה שהוא הרגיש מאוד נוח במחיצתי וסיפר לי סיפור קורע לב על פרידה.
אבל יתכן שהיה שם משהו שהוא יותר מדי, מהר מדי. זה קצת מטריד אותי שאני לא מודעת כל הזמן למה שאני מרגישה. אולי "שדה האנרגיה" שמקיף אותי ומנסה להגן עלי החל לרטוט בשאלות בנוסח "יוצא לך לבלות בתל אביב?"
אני מניחה שהיו דברים שלא הייתי מרוצה בגללם כבר מהתחלה: העובדה שהוא לא רושם את החפיפה שאני מעבירה לו, למשל, או הרושם שקיבלתי ממנו של מישהו שהוא קצת "רדום", קצת יותר מדי "הלם בקו"ם".
לא ברור מהי הנקודה המדויקת שבה נסוגתי, אבל זו היתה נסיגה דרמטית, אני חושבת. נסיגה שכוללת "כתף קרה", הפכתי למישהי שאני צריכה להתאמץ להיות כי היא לא באמת אני, מישהי שקשה לי לזהות, מישהי שאני לא מחבבת.
מדי פעם הוא מנסה "לעדכן" אותי בסיפור בינו לבין האקסית שלו, ופתאום – חוץ מחוסר החשק להיות אמפטית – אני מזהה שם גם שיקוף של פצע. אני חושבת בבוז: כמה פאתטי אתה, ואז קולטת שאני כנראה יותר פאתטית ממנו, וכשהוא מדבר על ימי שנה ולב שבור, הוא מפריע לי להעמיד פנים שהחיים שלי הם כמו סוכריית טופי.
משהו גם באווירה הכללית האובייקטיבית לא נעים, עם כל הרעשים שהוא משמיע - ההתגרדויות, הגרעפסים והחרחורים.
עדכון חתולי צמרת:
אני מרגישה מאוד ברת מזל שג'ינג'י נפתח אלי, התגבר מעט על ביישנותו וקצת משוחח איתי (בקול חלש).
יפיופה גם שימחה וגם הצחיקה אותי כשהתחילה לעלות טיפה על הכפות האחוריות כתגובה מתענגת על הווישים בזנב שהיא מקבלת ממני.
היום בבוקר מצאתי אותה ואת ניג'ס משתזפים על הגגון של המכולת (כל קרן שמש קמצנית היא חשובה), ושניהם קפצו למטה בחינניות שלא היתה מביישת לוליין בקרקס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: