.

אז...כן, אני מעדכנת מאמצע הדייט הראשון שלי עם הבחור. אנחנו בעבודה שלו והוא ישן כרגע.. ;-)

באתי לקראת עשר אליו, הוא אמר אתמול שהוא עובד עד אחת עשרה. אז חשבתי לקפוץ, לשעשע אותו שעה לראות את החדר שלו והביתה, לא ציפיתי ליותר מידי. אבל כמו שאומרים "כר וכרית שכבו. והכרית שאלה אם הכר שם אמצעי מניעה, והוא אמר בטח מה ציפית!" לונג סטורי שורט (כבר לא כל כך שורט) שציפיות זה לסקס של כריות. (מאיה, עם לא שמת לב אני מתגעגעת. ואולי זאת השעה ואולי לא אבל אני ממש מצטערת שאין לי את הטלפון שלך יותר. שאני לא יודעת מה עובר עלייך. כן, טוב.. בואו נמשיך.)

אז כשהגעתי הוא אמר שזה ממש נחמד מצידי לבוא אבל בדקה התשעים אמרו לו שהוא מושך עוד משמרת והוא חייב להישאר עד שבע בבוקר. אז חייכתי אל מבט הכלבלב שלו ואמרתי שאני אשאר עוד קצת.

זה מצחיק כי אז הוא אמר לי, ובשניה המבט השתנה, ברור שאת נשארת. את איתי פה עד שבע, מה נראה לך?! צחקתי. "את בחורה, את צריכה לטפל בי!" זרקתי עליו מכסה של עט, היה מצחיק.

עכשיו הוא ישן, כי הוא ער כבר מלאן שעות. הוא ישן על השטיח. ואני שומעת את אמא שלי, מהחדר השני או מהקולות בראש שלי, צוחקת עלי. אבל צחוק אוהב שזה שינוי מרענן.

מצאתי עגיל ענק, זוועתי ונוצץ. אני מה זה שומרת אותו!

כבר אמרתי  שעבדתי בבית תינוקות, ואז קרמה, הנפלאה הזאת.. המקסימה, הזכירה לי כמה היא זונה בת זונה שתחזור ותתן ביס בתחת כשאני עושה משהו שאני יודעת שלא יהיה לרוחה. נגיד, שאם, באופן היפוטתי, דפקתי לאיזה בחור ברז, אפילו לא בחור סתם מישהו שקבענו וזרקתי איזה תירוץ למה אני לא יכולה להיפגש למרות שזה היה שקר מוחלט, פשוט לא רציתי, היא באה ואומרת "זובי עלייך יא' פגרת תראי מה יקרה לך עכשיו." ועכשיו אני לא הולכת לא לאור בסופ"ש ולא לסהר, וכנראה נתקעת בבית, שוב. זונה בת אלף.

הוא קם, עכשיו, הציעה לי תה. אמר טוב, יש רק תה לימון, רוצה? אמרתי כן, למה לא? הוא אמר סבבה. שתי דקות עברו והוא אמר עזבי, אין לי כוח להרתיח מים. הוא קצת מוזר.

מחר בעשר אני בקרית יובל.

בצהריים ככה אני מקבלת ביקור מבחור גבוהה וחמוד. וכל כך התגעגעתי לאנשים אמיתיים.

אחר כך אני אראה הצגה של שחף.. וואו, הם גדלים כל כך מהר. *סניף סניף*

מתי אני אשן בדיוק?

ויום שישי יש לי שני עבודות, שהראשונה מתחילה בשבע. אז ארוחת ערב עם דודה שבאה מחו"ל ודוד שכבר פה, אחות ואח וכמובן אמא. אני לא יודעת מתי יהיה לי זמן לירות לעצמי בראש, יש מתנדבים?

שבת מנקים לגיא את החדר.. וואו, אני מקווה לצאת משם בחיים.

הוא שאל מה אני עושה.

אמרתי פוסט לבלוג. קצת בבושה יש להודות.

והוא שאל אם אני כזו חשובה שאני צריכה בלוג.

אמרתי שברור שכן. מה נראה לו?!?!

השעה הזאת, החוסר שינה יכולה לטמטם כל אחד, אז אל תשפטו אותי.

סתם, גם אם כן, זה בסדר.. אני שופטת אותם ברגע זה, ואין לכם מושג איך אני יודעת לשפוט אנשים.

אור- אני מצטערת שזה נגמר איך שזה נגמר (השיחת טלפון היינו יכולים לנהל אותה בטיפה יותר רוגע)

סהר- אני ממש לא. זה לא מה שבחרת שהפריע לי, זה איך שאמרת לי. אז סבבה. את לא תתיסרי יותר. זהו, בחרתי בשבילך. ושלא תתחילי אם ה-"די קייט אל תעשי את זה" והקקה הזה. את בחרת.

סיימתי.

יומלילה טוב... ><"

~קייט~

הולכים לשמוע ג'וני קאש..