.

"התרחקתי ושום קול לא נשמע, שום בקשה שאעצור, שאשאר. וזה היה סוף הסיפור שלנו." אמרתי, נושפת בחוצה את כל הכאב שלי.

הוא חייך אלי. "אני שמח, זה מה שהביא אותך אלי." הוא נישק את שפתי. אני לא יודעת עם נגעלתי מהמגע שלו, או שפשוט הייתי עייפה.

"אני מתה מפחד!" התוודאתי אליו ברגע של בטחון מופרז. "באמת שאין לך ממה, אני אהיה פה. אני אתפוס אותך בכל עת שתיפלי. כל שעלייך לעשות זה לפרוש ידיים וליפול." לא האמנתי שהוא אמר את זה.. גם לא ידעתי אם להאמין לו. כבר נפגעתי, לא ידעתי אם לפתוח את עצמי שוב.

"את צריכה לבטוח בי. אני לא אוותר עליך." אני הרגשתי כאב חד בחזה שלי. "אני ראיתי אותך ברגע הכי כואב שלך. אני זוכר ברגע שבארוחת ערב התחרפנת, וצעקת וברחת, בגללה." נזכרתי בזה והוא חיבוק אותי.

"אני אהיה כאן בשבילך."

הוא הבטיח. ואני לא יודעת למה האמנתי לו, אבל הרגשתי חום בלתי מוסבר בפנים.

כנראה ממש הייתי צריכה מישהו. כי המישהו שהיה הכי קרוב אלי פשוט קם והלך, ונתן לי ללכת.

לא יודעת מה כואב יותר.

וככה היה.

ריק.

~קייט~