.

השבוע נגמר מבחינתה בנימה חיובית.

מבחינתו קצת פחות.

היא הייתה בטוחה שמשהו הולך להשתפר. היא הייתה חייבת להאמין במשהו.

הוא לעומת זאת, בוגר יותר, מכיר את תלאות החיים מקרוב, יודע שלא תמיד החיים מסתדרים לפי הרצונות שלנו. למרות שגם הוא קרא את 'הסוד' והוא יודע שככה ה"ניו  אייג'ים מאמינים".. שככה היא מאמינה.

היא- יסמין, בת הסולטן הגדול מאגרבה.

הוא- מר. X, אשר נמצא בוקר אחד בשוק הרוכלים, ללא זיכרון.

היא הייתה פגועה, תמיד נשראה לבדה בארמון.

עד שהוא הופיע.

הסולטן התרשם ממנו כבעל ידע נרחב, נימוסים טובים ונועם הליכות. וכך קרה שמר. X הוזמן לארמון לחגוג את חגיגת ראש החודש עם משפחת המלוכה.

הוא הוצג לפניה, ובשבריר שניה היא ראתה אותו כמו שלא ראתה איש מימייה. עיניו חדרו לתוך נשמתה וראו את כל מכאוביה.

שניהם ידעו שמהשניה הזאת אין דרך חזרה.

אחרי חגיגות הלילה, הוא הובא אל חדרו, ושם היא חיכתה לו. היא שכבה על מיטתו בכותנתה. הוא התקרב אליה וביקש שהיא תקום.

הנסיכה נראתה פגועה. "אינך חושק בי?" היא שאלה בקולה הרך.

"אני חושב שיש משהו עמוק יותר בתוכך. אני חושב שהמיניות שאת מציגה לפני היא רק מסכה." הוא אמר, מסיט את עיניו מגופה החיוור והבשל.

יסמין קמה והביטה במר. X, "אני לא מבינה אותך.." היא מלמלה. העיניים שלהם ננעלו בתוך נפשו של השני.

היא הניחה את ידייה הקרירות על לחייו החמות מבושה ותשוקה, והביטה ישירות לתוכו. היא התקרבה אליו, בכוונה לנשקו, אך הוא עצר אותה, סיבב את כפות ידייה, והביט בזרועותייה. היא הזדעזה מהבוטות שלו. "איך אתה מעז?" היא משכה את ידייה חזרה לשליטתה. "פשוט עם שכמותך, אני מספרת לאבי שאנסת אות-" במהלך המשפט שלה היא התחילה לייבב ולא סיימה. הוא תפס את הנערה הבוכייה וחיבק אותה.

"אהובתי" הוא לחש לה "אללה שלח אותי אלייך. את זה אני יודע."

היא חפנה את פניה בתוך החזה שלו. "למה לקח לו כל כך הרבה זמן?" היא המשיכה לבכות.

היא ידעה שהוא יהיה שם בשבילה תמיד.. או שככה היא הייתה חייבת להאמין כדי לא להתפרק.

הוא היה צריך משהו לתקן. כי לא היה לו מושג מה הוא עושה עם עצמו.

ממש כמוני.

'את תשכחי, ממש כמו כל השאר.'

משעשעת, ואת אומרת שאני נתפסת על קטנות.

נוראית!

אני חשבתי עלינו היום.. עליה. היא שהרגישה כל כך נבגדת, לא בגללו בגללך.

גם היא ניתקה קשר.

אז אולי לקח לי קצת יותר זמן, אבל גם אני הגעתי למסקנה הזאת.

אולי את צריכה קודם את עצמך. תנסי לחיות רק עם עצמך.. לא לוותר על כלום. את לא צריכה. מגיע לך- באמת שכן. ואולי אני מרגישה קרירה, וצינית. אבל את לא צריכה לוותר לא עליו ולא על עצמך. תהני. תשמידי את עצמך, לאט לאט מבפנים.

תרקבי.

ואז נראה.

איך את מסוגלת?

איך אני?

אתמול היה נורא, ואת לא עזרת בשיט.

אז אל תמכרי לעצמך שקרים שאת איזו קדושה-מעונה-מסכנה.

כי בתוכך את יודעת, גם אם הוא לא, וגם אם את מדחיקה.. את יודעת את האמת!

כי די, נמאס לחייך!

~קייט~