.

הסתכלתי לתוך עיניי העגל הגדולות והעצובות שלו, אותן עיניים שגורמות לנפש שלי לכאוב.

"אל תעשי את זה.. בבקשה" הוא המשיך להתחנן. "אני יודע שהבקשה הזאת כל כך לא הגיונית שאם לא היה כל כך כואב לי הייתי מתפקע מצחוק.." הוא נשם עמוק והשפיל את העיניים שלו.

"אני מצטערת" המילים הבודודות האלה נתלו באויר והייתי רוצה לקחת אותם חזרה, לא להגיד אותן בכלל.

"לא. אני מצטער." היה לי ברור שהוא יתחיל נאום, הכנתי את עצמי. "אני מצטער שאני לא כל מה שאת רוצה או צריכה שאני אהיה." הוא לקח את ידי לתוך ידיו, "אני רוצה להיות הכל שלך. לספק אותך בכל מובן שקיים..  אני רוצה להיות זה שממלא אותך, אני רוצה להיות היחיד שלך!"

הדמעות זלגו על הלחיים שלי, לא אמרתי שום דבר, חיכיתי שהוא יסדר את המחשבות שלו, שהוא יסיים.

"המון זמן ידעתי שמשהו לא בסדר בנינו, רציתי להגיד שזה בסדר עם תלכי ותחפשי את מה שאת צריכה במקום אחר, שכל מה שאני לא יכול לתת לך תמצאי אצל מישהו אחר, העיקר שתחזרי אלי בסופו של יום, אבל חשבתי עליך עם מישהו אחר, בזרועות שלו, שתחזרי אלי עם הריח הזר הזה, ורציתי למות. זה כל כך מתסכל אותי שאני לא מסוגל לגרום לך לחייך כמו שהוא יכול. אני רוצה שכשתשתכלי עלי לא תפחדי ממה שיכול לקרות. אני יודע שאת לא מסוגלת בלי להתפרק, אני פשוט שונא את זה שאני לא יכול לחבר אותך מחדש." הוא נשם עמוק, ראיתי שזה כל מה שהוא רוצה. באמת רוצה אותי, הוא רק רוצה לשמח אותי, לעשות לי הכי טוב שאפשר, ולי זה לא מספיק. שנאתי את עצמי.

למה הוא לא מספיק לי?

"הייתי לא בסדר מהתחלה, לא הייתי צריכה לשקר לך מהתחלה." אמרתי, נותנת לכל האמת שלא רציתי להודות בה לזרום מתוך הנפש הכואבת שלי החוצה, ישיר אליו. "אני עדיין מאוהבת בו, מהתחלה זה היה ככה. אני פשוט לא מסוגלת באמת לאהוב אותך. אני מצטערת."

"אני יודע שאת מצטערת.. אבל למה את לא נותנת לי סיכוי? לנו זמן? למה את לא נותנת לעצמך להתאהב בי?"

נשפתי החוצה בקול, שנאתי שהוא קורא אותי כמו SMS, קצר וקולע. "אתה קל מידי." זרקתי החוצה הרבה יותר מידי מהר. שמתי את ידי על שפתי, לא האמנתי שבאמת נתתי למילים האלה לחמוק החוצה.

"מה זאת אומרת?" הוא שאל, נדתי בראשי, לא רציתי להמשיך. "את חייבת לי לפחות את זה." הוא אמר ובצדק.

"אתה אוהב אותי ומחמיא לי.. זה היה כל כך פשוט וקל איתך." נשמתי עמוק וקפצתי ישר לתוך האוקיינוס הקפוא "אני רוצה את צ'ארלס כי הוא אף פעם לא אמר לי שהוא אוהב אותי, כי הוא אניגמה.. הוא פאזל שעדיין לא הצלחתי להרכיב. כשפגשתי אותך" יישרתי את מבטי אליו והשוותי לקולי את הנימה הכי כנה שהצלחתי לזייף "ידעתי שאני מסוגלת להניע אותך בכל דרך שאני צריכה, וכל מה שהייתי צריכה זה לפגוש אותו. זוכר לאן לקחת אותי בדייט הראשון שלנו?" שאלתי וחיכיתי.

הוא הנהן "לסושי, ברחוב הרצל."

"בדיוק. אני ידעתי שהוא מסתובב שם מלא, קיוויתי לראות אותו." חשבתי לעצמי שאם הגענו עד לכאן אפשר רק עוד קצת. "אני לא רוצה להכאיב לך יותר. אני צריכה לסגור קצוות איתו לפני שאני יכולה להתחיל מחדש..." הוא קטע אותי

"תני לי לנחש, את מצטערת?" הוא שאל, בטון הכי שבור שאי פעם שמעתי. הנהנתי בתשובה.

"אולי כדי שאני אלך.." אמרתי, מתרוממת מהמיטה שלו.

הוא הנהן.

עברו שבועיים לפני ששמעתי ממנה מילה. היא שלחה לי SMS ואמרה שהיא באזור, שאלה אם אני פנוי. עניתי שכן, מה עוד כבר היה לי לעשות.

היא הגיע אלי אחרי עשרים דקות, ישר לתוך החדר. היא הסתכלה אלי בעיניים החומות האלה שלה, החיוך שהיה על השפתיים המיס אותי, ידעתי בדיוק מה היא מנסה לעשות, את החיוך הזה הכרתי טוב מידי.

היא התקרבה אלי, הריח שלה שיגע אותי. התחבקנו. הידים שלה ליטפו את הגב שלי, לקחתי צעד אחורה.

"מה יש?" היא שאלה.

"מה את רוצה?" שאלתי בתגובה.

היא משכה בכתפייה "כלום. מה, אסור לי לבקר אותך יותר?" היא שאלה בקול תמים ומסגיר.

"לא כשאת רוצה משהו.." אמרתי קר ומרוחק.

"טוב, האמת היא ש.. אני רוצה אותך" היא אמרה בקול מתוק. היא התקרבה את הצעד שאני התרחקתי, ושמה את הידיים שלה מסביב לצוואר שלי ונתנה לי נשיקה. אחת רכה וחמימה כמו שהיא יודעת שאני אוהב.

דחפתי אותה ממני. "אני לא יכול." אמרתי.

"אבל..." היא נראתה שבורה.

"את לא יכולה ללכת ולצפות שאני אחכה לך. ואז לחזור ולחשוב שאני אתמסר אליך."

"יש לך מישהי אחרת?" היא שאלה בקול פיצפון.

"לא, אבל אני מתגבר. אני מתחיל לעבור הלאה" ניסיתי להשמע כמה שיותר אמין.

"אבל, זאת אני!" פתאום היא נשמעה כמו ילדה קטנה ומפונקת. "אני פה מוכנה לתת לך את עצמי! מה עוד אתה צריך?!?" היא בכתה.

"אני לא צריך אותך, לא כמו שאת צריכה אותי. אני רוצה אותך, רוצה להיות איתך מבפנים ומבחוץ. אני לא רוצה רק את הגוף שלך.. לא ככה." אמרתי בגועל.

"אתה צודק, אני יכולה חיבוק לפחות?" היא מלמלה..

הנהנתי אבל היא עצרה אותי מלהתקרב אליה.

"עזוב." היא אמרה. והלכה.

חיבוק.

מדהים כמה זמן אמרתי שזה כל מה שאני צריכה. כמה פוסטים חתמתי במילים האלה.

איך הריק הזה הכיל אותי בלי שהרגשתי בכלל, ורק החיבוק הזה ממנה הראה לי כמה באמת הייתי זקוקה לה, איך ברגע התמלאתי מבפנים.

אני לא רוצה להזדקק לה.

אבל זה נחמד לקבל חיבוק אמיתי כזה.

התגעגעתי.

כתבתי וטוב לי.

~קייט~

רק..מרגישה קצת זונה.