.

אז גיא התגייס, לפני שבוע ויום. לא פשוט, וגם ילד... הוא כלכך ילד.

הוא מתקשר כל ערב כמעט, אומר שמחייבים אותו להגיד לנו שהוא אוהב אותנו ושהכל בסדר. אני הייתי מקווה שהוא היה מתקשר גם אם לא היו מחייבים אותו "בפקודה!" אבל הוא ילד טוב, ואני מאחלת לו שירות משמעותי ושיצא לו טוב מזה, לא כמו קודמיו במשפחה.

______

אם היה לי קצת יותר זמן הייתי מתפטרת, הייתי בורחת מהמקום הזה כאילו הוא עולה בלהבות.

איך לא ראיתי את זה קודם? הבוס שלי אידיוט, וקשה לי נורא לכבד מישהו שהוא אדיוט.

למה הוא לא יכול להיות הגיוני או לפחות פחות טיפש?

אני רוצה לעבוד בשביל מישהו שאני מכבדת, שיכול ללמד אותי דברים. וכשהייתי בת 20 זה היה הוא. עכשיו, הוא פשוט התנוון. או שאני גדלתי מהמקום הזה, לא יודעת... רק יודעת שנמאס לי. נמאס ממנו, מאישתו ומהעבודה המחורבנת הזאת.

עוד 4 חודשים. ושבוע.

החברה הבטיחה לי קעקוע ליום ההולדת. זה מגניב אותי...

לא יודעת איך אני רוצה לחגוג עדיין... אולי בחוף, משהו חם ורחוק ועם כולם, אבל אין לי כוח או זמן לתכנן שום דבר. למה אי אפשר שזה פשוט יהיה? שיהיה איזה קסם והכל יהיה מאורגן? הייתי מבקשת ממנה, אבל היא לא אוהבת לארגן או להיות מאורגנת בכלל. ><"

אמא במלחמה מול ביטוח לאומי עכשיו, אז אני נתונה כל כולי בזה, הלוואי והיה לי זמן לעצמי קצת. לי ולבת זוג. משהו פרטי ושקט, אבל הזמן עובר כלכך מהר ופשוט אין זמן לכלום.

אז זהו.

כיף שאתה עדיין פה בלוג יפייפה שלי.

למרות שאני מדברת איתה על הכל, והיא יודעת הכל, אני עדיין אוהבת לפרוק כאן. לשחרר קצת לחץ מהראש, משהו שהוא רק שלי.

~קייט~