.

המקום הזה עוד פה..

ואני באתי לכתוב עליו.. על תמונות שראיתי עכשיו ממש, שמאז.. עוד כשהיינו מאושרים ביחד.

כשהיית מנשק אותי בעיניים עצומות כדי להכי את כל כולי רק בנקודה שבה השפתיים שלנו נפגשות..

אני מתגעגעת אלייך כאילו זה היום הראשון מאז שנפרדנו.. למרות שעברו אולי שנתיים כמעט.

אתה.

לא הייתי פה כלכך הרבה זמן.. עשר שנים שלא עידכנתי את הרשימות בצידי הדף.. אבל אני חזרתי בשביל לבכות על בן. איזה טיפשי..

האמת.. שהפורמט, העיצוב כולו של הבלוג נעשה על ידי האקס ההוא, שהזכרת לי אותו בכמה נקודות מאוד קריטיות בנינו.. 

אבל אף אחד לא גורם לנפש שלי לשוטט בלילות בחיפוש. חוץ ממך.

אני לא מתגעגעת לאף אחד באותה עוצמה.. עוצמה שגורמת לי לאבד דקות שלמו מחיי.

אני לא מצליחה לגמור עם אף אחד אחר.. לא מאז שאתה לחשת לי באוזן ופתחת אותי לאפשרות הזאת בכלל..

כשאני לבד, ונוגעת בעצמי.. אני לא מצליחה להגיע לסיפוק אם אני לא חושבת עלייך.. 

למרות שאני יודעת איך אתה מרגיש כלפי.

למרות שהיינו קשר הרסני..

אהבתי אותך יותר ממה שאני מצליחה להבין את ההיקף של הרגש הזה, גם אחרי אבחנה כמעט יום יומית בשנה האחרונה של הקשר שלנו.

ואני רק רוצה לכתוב כי אני מרגישה מפגרת שאני אומרת את זה בכלל.. כנראה שאף פעם לא ניפגש שוב.. כנראה שלעולם לא תסלח לי על מה שעשיתי.. וזה בסדר. כי זאת הייתה הטעות שאני הכי מתחרטת עליה בעולם.

אז אתה לא תקרא את זה.. ואני לא אתוודא בפנייך על כמה זה כואב לי כל יום שאתה רחוק ממני.

ואני אקווה לנצח שזה יעבור. שאני אצליח למצוא סיפוק בחיים המדהימים שבניתי לעצמי אחרייך.

כי למרות שמצאתי את עבודת החלומות שלי. באמת. ולמרות שאני נמצאת בבית עם רשת הביטחון שלי..

הייתי עוזבת הכל בשבילך. אם רק היית מבקש. עדיין. ולמרות הכל.

אני עדיין מאוהבת בך.

אני מרגישה שחלק מאוד חשוב מהנפש שלי נמצאת אצלך.. ואני מנסה להחזיר אותה אלי.. או לאחות את מה שנשאר ואתה יכול לשמור את החתיכה ההיא.. אם אתה רוצה. אם זה מה שעושה לך טוב..

כי באמת שבסופו של דבר, אם אני מביטה לגרעין שלי.. אני רוצה שיהיה לך טוב. מקווה שהפסקת עם הסמים הקשים.. ושאתה מאושר במה שאתה עושה.

ואני רוצה שתפרח. שתראה לעולם את מה שאני ראיתי בתוכך.

וזהו.