לא יודעת למה נזכרתי במקום הזה אחרי יותר משנה שלא נכנסתי לפה, כנראה פשוט הייתי צריכה מקום לפרוק את המחשבות שלי.
כל כך הרבה עבר עלי בשנה האחרונה.
אף פעם לא החשבתי את עצמי כאדם בוגר ולא חשבתי שאי פעם הצלחתי אפילו טיפה להתבגר ושנשארתי לצערי אותה ילדה ילדתותית ומפונקת שהייתי, אבל אחרי קריאה בבלוג אני רואה כמה נתתי חשיבות לדברים הלא חשובים בחיי ואיך השתנתי בזמן שעבר.
אז נספר בקצרה עלי סתם כדי להתעדכן,פתחתי את הבלוג כשהייתי בת 19 עכשיו אני כבר עוד מעט בת 22.
אני עובדת כאזרחית עובדת צה"ל בקריה (לא התרחקתי מהשירות הצבאי שלי, התברר שבסוף היה לי טוב בצבא).
אני סטודנטית לניהול וכלכלה באוניברסיטה הפתוחה.. עד אתמול לא הגדרתי את עצמי כחרשנית, אבל אחרי שקיבלתי 100 במבחן אחד ובמבחן השני כנראה שהציון שלי יהיה 90+ אז אפשר להגיד שסוף סוף התחלתי ללמוד כמו שצריך.
יש לי חבר כבר עוד מעט שנה, שהאמת אני לא יודעת מה אני עושה איתו. אולי זו הסיבה העיקרית למה אני כותבת פה עכשיו.
המצב איתו גורם לי למועקה שאני לא יודעת איך להתמודד איתה.
בהתחלה הכל היה טוב בינינו למרות שמראש הוא הכין אותי שהוא לא מוותר על הטלוויזיה בשביל שום דבר, אבל בהתחלה זה לא ההי מורגש.
עם הזמן זה הלך ונהיה יותר גרוע, הרגשתי כמה אני בעדיפות אחרונה בשבילו ואיך אין לו זמן אלי..
לבסוף הבנו שאני לא אוהבת אותו ושהוא לא אוהב אותי וכל הקשר הזה הוא רק נוחות ושכבר אין לי את הנוחות שהייתה לי אז אין סיבה להישאר ביחד ונפרדנו.
אחרי כמה חודשים נפגשנו במקרה וזה גרם לשנינו להרגיש כמו מעין צביטה קטנה בלב שבסוף הקשבנו לה וחזרנו להיות ביחד.
והאמת שבהתחלה הכל היה טוב ובאמת שהרגשתי שהפעם זה יהיה שונה, אבל האהבה לא באה והיא גם לא תבוא, ועכשיו זה חזר להיות כמו בעבר. ואפשר להגיד שזה קשר שהוא נטו נוח בשביל להרגיש טוב עם עצמי שיש לי חבר.
בעיה קטנה שלי שאפשר לשים לב אליה בקלות אצלה, שאני לא יכולה להיות לבד. אני חייבת תמיד שיהיה לי מישהו, כשאני בלי חבר רע לי עם עצמי. אז חשבתי שאני אישאר איתו עד שאני אמצא מישהו אחר אבל אין לי את המצפון הזה, למרות שאני לא אוהבת אותו אני לא מסוגלת לצאת עם מישהו אחר כשאני עוד איתו, ובכלל אני לא יודעת אם אני רוצה שזה יגמר בינינו כל כך למרות הכל..
ואם כל הדילמה הזאת לא מספיקה לי אז יש לי את העבודה שלי שגורמת לי כל הזמן לערער. אני לא יודעת אם טוב לי או לא פה..
אבל זה כבר סיפור ליום אחר..
עוד יום בעבודה עבר..
עד לפעם הבאה שאני ארגיש צורך לפרוק רגשות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
