טרף קל

קמתי בבוקר עם קשר בבטן. אני לא מדבר על כאב הראש של השתיה, או הגרון החרוך של העישון, אלא על הקשר בבטן. הקשר של החששות. הקשר של הפחדים. הקשר שלא מרפה.

בוקונון מלמד אותנו ללחוש לעצמנו Busy Busy Busy, כשאנחנו נתקלים במורכבויות של העולם. כשאנחנו ניצבים אל מול חוסר היכולת להגיע מנקודה א' לב' בקו אחד ישר. ושלמעשה לא רק שאנחנו לא נמצאים בכלל בנקודה א', אלא שנקודה ב' בכלל אינה קיימת. ואנחנו בעצם נופלים כמו אבן לנקודה ג'. גיאומטריה אוקלידית של קריסה פנימית. 

אם ט' נופל כמו אבן לקראת נקודה ג' כשמעליו נופל פסנתר במהירות שווה, כמה זמן יעבור מתחילתו ועד סופו של הפרק הראשון של וריאציות גולדברג. אין מספיק נתונים. 

אף פעם לא היו מספיק נתונים. אף פעם לא יהיו מספיק נתונים. או נקודות. 

רק כוח הכבידה. ופסנתרים.