אחרי שתיקה לא קצרה, ואחרי שלושה שבועות במילואים (אנד קאונטינג), אני חושב שיש מקום לומר כמה מילים. בשבועות האחרונים גיליתי שוב, שלמרות האמונה שלי בצדקת דרכי ודעותי הפוליטיות, אני נוטה, בצבא להצניע אותן. משהו בסביבה ובכאב הראש גורם לי להוריד ראש ופשוט לעשות את העבודה שלי בשקט.
מאחר ונשאלתי כמה פעמים איך אני משלב בין דעותי לבין שירות מילואים, אני מוצא לנכון לנסח כמה כללי השרדות בסיסיים, לאדם המצוי בכלל, ולשמאלני המצוי בפרט, המוצא עצמו בליבה של עשיית מלחמה.
הערה: כמובן שכללים אלו אינם גורפים, לא נוגעים לכל אדם וברור שיש חריגים. בכל מקרה אין לישמם בשום מקום מחוץ למערכת צבאית. גזור ושמור לקראת המערכה הבאה. קרא שוב עם קבלת הצו הבא:
- סבלנות.
דבר ראשון סבלנות. הכי חשוב ולפני הכל – סבלנות. אתה עומד לבלות המון זמן בהמתנה לאיזה משהו ערטילאי שיקרה. התחלת אש או הפסקת אש, זה לא משנה. זכור כי בכל מקרה, לכשיקרה משהו, למרות שאתה צריך לבצע את העבודה, אתה תהיה האחרון לדעת. קח אוויר. תירגע. קבל את זה בשמחה ותשתדל להנות.
נסה לחשוב על עצמך כעל דמות שולית באיזה רומן רוסי עב כרס. ההתרחשות שלך תופיע רק בעוד 400 עמודים. נסה לחשוב קדימה. אם תניח שאתה עומד להיות תקוע במילואים בערך חודשיים, סביר להניח שלא תתאכזב בשישים הימים הראשונים.
- הצפן את דעותיך הפולטיות.
בביה"ס לקצינים לימדו אותי שאין מקום לדעה פוליטית בצבא. אנחנו אנשי מקצוע הרי. הדעה מאיתנו והלאה. למרות זאת, הדעה הפוליטית הרווחת בצבא היא – ימין. בנוסף, בניגוד למה שאתה חושב, בצבא "קדימה" זה שמאל ו "העבודה" זה שמאל רדיקלי. ובאופן כללי להיות שמאלני לא עובר טוב בצבא.
לרוב, לאנשי קבע קשה לדמיין קיום אמיתי של מצביעי מר"צ בשר ודם. לרוב, ככל שאני מצליח להבין, נראה שמצביעי שמאל מצטיירים כסוג של רכיכות, אוכלים בתחת או ערבים (או הכל ביחד). לרובם, כך נדמה, יש מבטא שינקינאי כבד ובאופן כללי יש להם סושי במקיאטו בטייקאווי בדרך לסינימטק.
בכל מקרה, לא מומלץ להביע דעה שמאלנית במקום שכל קיומו מוקדש לצמצום הדו-קיום לכדי חד-קיום או אי-קיום (תלוי באיזה צד אתה). זה לא שיקרה לך משהו רע אם תודה שאתה חושב להצביע חד"ש. רק שתיכנס לויכוח שיסתיים בזה שיקראו לך "ערבי", לא משנה מה תאמר. זה לא פרודוקטיבי. ואתה הרי רק רוצה ללכת הביתה, ושמישהו יחפה עליך פה ושם, אז בכל מקרה עדיף שתסתום, ברור?
- התעלם ממצפונך השמאלני המתבכיין והרך.
כאן יש לנו בעיה אמיתית. מחד, הנה אתה, יפה נפש שכמוך אוהב אדם שכמוך, בחרת לבוא למילואים ולבצע את תפקידך, מאידך לא משנה מה תפקידך, בסופו של דבר כל פעולה שלך מסייעת להרג של אנשים, חלקם הניכר חף מפשע. בכדי לישב קונפליקט פנימי זה, נסה לטפח אמונה בצדקת דרכה של המערכת.
בנה לך בראש ובלב סידרה של הצדקות הנוגעות לטוב כוונותיה של המערכת. נסה לדמיין את הצבא כענק טוב לב, שבגלל גודלו לא יכול שלא לדרוך על ערוגות הפרחים בגינה, בבואו לנכש עשבים. דמיין את הצבא מגמגם "אופס" מחוייך שכזה, כשפגז של טנק מחסל איזה ילד במקום משגר טילים.
נסה להאמין בכל כוחך שלא היה כאן ירי עיוור, ושבאמת זו לא היתה הכוונה, ושהם באמת קיבלו אזהרה, ושהם הביאו את זה על עצמם וכו'. נסה להתעלם מהעניין הזה שאין להם באמת לאן לברוח, זה לא פרודוקטיבי.
על מנת להרגיע את מצפונך, לכל היותר מותר לך לומר ש"שתי מדינות לשתי עמים" זה פתרון ריאלי, וש"גם להם יש זכות קיום", אבל זכור שברוב המקרים דעה שמאלנית נחשבת לסוג של רפיון שכל, ומצביעי חד"ש צריכים להמצא בצידה השני של הכוונת. ולמרות שידוע לכולם שרק שמאלנים ממש מדברים עם ערבים, הרי ברור לכולם שלשמאלנים אין מושג מה זה ערבי ומה הוא מבין. (הגיוני הרבה יותר שמיליטנט רוסי ידע מה עושים עם ערבים, לא?) אז באופן כללי עדיף שתסתום, ברור?
- למד לאהוב את הפצצה.
עזוב, אם באת למילואים אתה כנראה אוהב את הפצצה. האקדח שנחשפת אליו במערכה הראשונה של חייך כנראה עשה לך משהו, ואתה לא יכול שלא להתמוגג מנחת בכל פעם שיורים בו. אז שב בנחת מול פצצות המניפה היפות וצילומי המזל"טים ותהנה. שב עם החבר'ה עם כוס קפה מול הבעירה הלילית והדי הפיצוצים ותספוג את האסטתיקה המרהיבה.
התרווח אחורה בכיסאך, אם יש לך כזה, שלב ידיך על עורפך (אם יש לך ידיים ועורף) ותנסה לזכור שאין הרבה הזדמנויות בחיים לצפות במופע הזיקוקים הספציפי הזה. נסה להתעלם מהמחשבה המציקה ההיא על האנשים שכל היופי הזה נחת להם על הראש, ותשתדל גם לא לחשוב שיתכן וכל זה יפול מתישהו גם על הראש שלך.
אם בכל זאת משהו מציק לך בבטן, קרא שוב את הסעיף הקודם, או את הסעיף הבא.
- אוכל.
נסה לשכוח את כל שלמדת בחייך על אוכל, ונסה להזכר במילואים הקודמים שלך. בכל מקרה, הגורם אליו מפנים תלונות בכל הקשור לאוכל נקרא "למפה". אתה יכול לדבר עם ה"למפה" על ה"אוכל" כמה שאתה רוצה, אבל באופן כללי עדיף שתסתום.
כללי יסוד לזיהוי אוכל:
- אם יש לזה צורה אובאלית, בערך, וציפוי פירורי לחם מטוגן, זה שניצל.
- אם זה אובאלי, אבל בלי ציפוי ויש לזה צבע של פגר – זה המבורגר.
- אם ההמבורגר חתוך לרצועות זה קבב.
- אם יש שלולית מסביב לקבב זו קציצה.
- אם לקבב יש ציפוי פירורי לחם מטוגן, זה כנראה דג.
- אם הדג קשיח ופריך זה כנראה צ'יפס.
- אורז זה בערך מה שאתה מכיר, אבל בגושים.
- תפוחי אדמה של היום הם הפירה של מחר.
- עדיף יהיה אם תערבב הכל ביחד עם טחינה.
- שתיה.
כללי יסוד לזיהוי:
- אם זה נוזלי, שקוף וקריר, זה מים.
- אם למים יש צבע, זה מיץ.
- אם המיץ חם, זה מרק.
- אם המרק חום ואטום זה קפה.
- אם הקפה שקוף זה תה.
- אם לתה אין טעם או צבע, אתה במקלחת.
- אם יש יין על השולחן, שוב דחפו לך שבת
- הומור.
ימי מילואים הם הזמן הפרטי שלך לגלות מחדש את נפלאותיו של ההומור העדתי והמגדרי. אני מתנצל מכאן בפני המין הנשי, צמחונים ותימני כל העולם, על הפה המלוכלך שלי בשלושת השבועות האחרונים. סליחה. ואף מילה מעבר לזה.
- תקשורת
מסתמן ש"ידיעות" הוא העיתון היחיד. מעריב הוא זיכרון עמום. מ"הארץ" עושים שמלות לקוקסינלים. ערוצים 2 ו 10 "סמולנים מסריחים". הערוצים הזרים אנטישמים. רק באל-ג'זירה יראו לך באמת מה קורה שם בפנים, תשתדל לא להקיא בפעם החמש מאות שתראה את התינוק עם הראש המרוסק. למרות זאת, הדעה הרווחת היא שצריך לגרש את כל הכתבים שלהם מהארץ וכו', ולא לראות בנוכחות שלהם סימן לנורמליות כלשהי. פחחח.
- אל תשכח להצביע בבחירות.
נסה לזכור איך הרגשת לפני המילואים ואיך אתה מרגיש אחרי. נסה לא לתת לצבא לטשטש את הראייה שלך בכל הנוגע למה מותר ומה אסור ומה רצוי ומה לא. נסה לא לספוג פנימה את השנאה המקצועית והפרגמטית שהסביבה הצבאית מטפחת. נסה להשאר ענייני ולהבין שלמרות כוחו של צה"ל, אי אפשר סתם ככה להעלים כמות כל כך גדולה של אנשים, ושהם אף פעם לא "ילמדו את מקומם" או "ילמדו לקח". נסה לזכור שחומוס בדמשק אפשר לאכול גם בלי להגיע לשם בטנק.
- איחלתי לחייל הצלחה בהמשך הדרך
בברכה וכל זה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טרף קל
