החלטתי שעריכה קטנה בפוסט מאתמול לא מתאימה.
ושאני צריכה להסביר ממש, כדי שלא תחשבו שאני מתבכיינת סתם.
טוב אז ככה..
אתמול בכיתי כל היום על גורלי המר שהולכים לגרד לי ת'חניכיים.

זה מה שחשבתי, כביכול.
ואמרתי לאמא שלי שאני לא רוצה ללכת, ומצידי שלא יהיו לי שיניים,
והיא אמרה שאני סתם אומרת שטויות ושאני חייבת ללכת.
אז הלכתי, בפחד.

באוטו בכיתי עוד קצת, בשקט.
ואמא הסתובבה כל רגע ואמרה "תרגעי אורי, יהיה טוב."
אבל לא היה טוב.
בכלמקרה, צעקתי על אבא שלי בכל רגע נתון שישים באוטו שירים משמחים,
כי שירי דיכאון ואהבה כרגע ממש מדכאים אותי, בגלל ה"ניתוח".

וכן, זה היה ממש דומה לניתוח.
הזריקו לי 6 פעמים חומר מרדים, ונחשו מה?. זה דיי כאב. אבל דיי.
ואז היתי משותקת, וגיליתי שעוקרים לי שן. אאוץ', אבל הרדמה יש, וזה לא כואב.
יצאתי כולי שמחה שיעבור לי עודמעט, והדם ייגמר, וכולי מר גמיש כי אני לא מרגישה
את הפה ואת האף, כי הם רדומים. ככה שיכולתי ללחוץ על השפתיים חופשי,
או באותו רגע ללכת לחורר את עצמי באף\שפתיים ולא להרגיש כלום.
(כמובן- לא היתי עושה אתזה. גם בגלל אמא,ואחרי ניתוח, עוד יותר לא).
צחקתי עם אמא על כמה שזה עבר מהר, והלכנו לקניון.
קנו לי דברים בקסטרו (ענברי עזרה מהSMSסים ביעוץ), הסתכלנו על מכשירי MP4.
אבל לא קנינו כי הוא היה דפוק כזה עם רמה נמוכה של שמיעה,
אז אבא הבטיח, חודש הבא קונים MP4 בעיר.
-
שמחתי לי, עד שהכאב החל לפעול.
כבר בקסטרו קצת כאב לי אבל התעלמתי, אבל אז זה נהיה ממש כואב.
קנינו בסופר פארם משכח כאבים טיפות אופטלגין, ושתיתי בדרך לאוטו.
20 טיפות, ושום טיפה לא עוזרת.

אמא סיפרה לי בערב שחצי פתחו לי את החניכיים כזה, ויש לי תפרים.
יופי, עכשיו היא נזכרה, אחרי שכמעט באתי להוציא את זה,
כי חשבתי שזה ליכלוך מהטיפול.
הלכתי לציפי, לעבוד, כדי להסיח את דעתי מהכאב, וגם זה לא ממש עזר.
רק קצת, אולי.

חזרתי הביתה כולי בוכהמתה, ואמא נתנה לי קרח לשים. לא עזר גםכן.
לקחתי ב12 בלילה עוד טיפות, ואז?. גם זה לא עזר, אוח.
הלכתי לישון בכאב, וקמתי בבוקר ב7 ו10, חזרתי לישון וקמתי ב9 ו20.

אף אחד לא שאל מה נשמע. רק ענברי, כפרה עליה.
ותומר ונועה התקשרו, אחרי שישבתי במשך שעה וחצי וחיכיתי שתומר יקיים את הבטחתו.
טוב, נו.

והיום אני אלך לצופים, כי אני רוצה לפגוש את ענברי ולדבר איתה דחוף.
ולפגוש את קיווי, ועוד אנשיי מצדה נחמדים.
ואולי זה יעביר את הכאב הזה, שלא נפסק כבר 19 שעות כמעט.
ודם. הרבה דם. דם יבש, דם מגעיל, טעם של דם.
אוי, כמה דם.

ואיכס.
כל זה ממש איכסה אחד גדול,
ואני רוצה כבר לצאת מיזה.
שיניים- תמותו.