יום שלישי, 06:00, יוצאים לשבט.
מגיעים לבושים רגיל, בלי חאקי אני מניחה.
יהיה כיף, יהיה מעייף, נסבול, נרעב, נלך המון ונשתין בטבע (או שלא)
אבל יהיה בסדר.
והעיקר שיש אנשים טובים. רובם הגדול מאוד.
-
לפחות יהיו לי ארבעה ימים של עיסוק.
ללכת, כן, העיסוק השנוא עליי,
אבל אני מניחה שזה גוזל לי זמן מהחופש שבמילא היה עובר
בשיעמום טוטאלי או בביזבוז כסף, וחברות וחברים שבוהו, זה מה שאני
כן רוצה להספיק לעשות החופש כולל להיות עם ענברי בת''א.

טוב אז, אני אתגעגע.
לישרא פחות, אני מסוגלת להתנתק מכאן להרבה זמן.
חודש אפילו. טוב לא, שבועיים המקסימום.
התעייפתי.
אני ענברי ונטלי הכנו את המושמושים הסופיים היום.
ואני וענברי קנינו באביר בגדים לטיול - יפים מדיי מכדי להרוס. חעח.

אני אתגעגע אלייך במיוחד תומר.
וגם אל כל השאר.
ואל אמא, למרות ש.. היא גם ככה בקושי בבית.
קצת מעצבן, לא?

***
להתראות לכם, תהנו בחופש.
נתראה ביום.. שבת?!.
(חוזרים בשישי ב9. אני י-ש-ר אלך למקלחת, לצלצל לענברי, ולישון.)