"טומאש לא ידע אז שהמטאפורות מסוכנות הן. לא כדאי לשחק בהן. אהבה יכולה להיוולד ממטאפורה אחת ויחידה"

הוא נכנס לכתה ומחפש אותי במבטו.

הוא מתיישב, מסתכל עלי ואומר: ראיתם פעם מרצה לתנך בלי תנך?. והיא: רוצה את שלי? והוא: לא,לא  ובוהה בספר ורוצה מאד. והיא: טוב אז לך תביא והוא קם ורץ מהר. וזאת שלידה מציינת: נהיה קצת דובי, אכל טוב בפסח. והיא צוחקת כי זה נכון ואמיתי ומקסים. והוא חוזר ומנסה להסביר ומסתבך והם שואלים שאלות ונופל לה העט- מה זה נופל עף לקצה הכתה. והוא עונה בסבלנות ואריכות ותוך כדי מרים לה ומניח על השולחן והיא נחלצת לעזרתו ועונה גם כדי לחדד. והוא חוזר ואומר- כמו שנאמר כאן יפה כך וכך ולא מציין שהיא. והשעה מגיעה ועטים עליו בשאלות והיא אורזת ויוצאת לכיוון המעלית. וזאת שלידה באה ואומרת שהוא שאל איפה היא לאן נעלמה לו. היא חוזרת והוא אכן חיכה לי. כמה מצחיק, ממש חיכה ואמר לאן הלכת? והרי סוף השיעור ועלי ללכת...

והוא מציע הקלה משמעותית והיא מעדכנת אותו והוא מחייך מרוצה.

ולא יקרה פה כלום ובכל זאת זה כמו שמישהו עושה לך נעים בגב.