להתחיל מאפ0

לא אוחדנו בגין שום דבר מיוחד.

לילות קודשי הייתי מבלה לבד.

שעוּן מאחורי שולחן-חצר,

שולה קפה בלגימות. הלילה האמיר

בי. הזדקנו המחשבות.

באמת ששום דבר מיוחד. לעיתים

הייתה יושבת היא ליד. כחטף

מריקה כוסית של יין.

איתי ולא איתי עדין. מה חשבה.

ומה היא אהבה. ורק יושבים היינו
ומתבוננים. אני - בעלווה המתפרשת

היא - בעיניי. על אף זאת אהבה.

לא שנראיתי כה יפה, אולי

הייתה זו הצורה שבה לגמתי הקפה..

                  לשמחה פראית יש קץ פראי.