בחמישי בערב יש לי זמן למחשבות.
אני יוצא לאיזה בר בפלורנטין
לנשום קצת אנשים.
ישנה שם מוזיקה נוחה
וריח מלט.
ומשהו צנוע במבנים הישנים.
מעט כמו כשאני מדמיין את המזרח.
"במקום שאין בו כלום
יש דווקא משהו מזמין"
וכך אני נמשך שמה, רבות בחמישי,
יושב שוגה במחשבות,
מן מדיטצית-פלורנטין.

...ועתה
נותרתי בשקט
עם אותם חוטים המקשרים
בין אדם לאדם
והשמיים והעולם
והחיים כפשוטם.
(קטע מנטע)
קטע מתוך: זוהי יפו \ יוסי גמזו
מעל המסגדים עולה ירח,
מעל ביתך עולים אורות ניאון.
ושוב שיחי יסמין נותנים פה ריח
ושוב אנחנו כאן, מול השעון.
ושוב, ילדה, בלי "למה"? ו"מדוע"?
ידי בזרועותייך אוחזות.
יש משהו מוזר ולא ידוע,
יש משהו נפלא בעיר הזאת...
השחפים על המזח כבר עפו
והים השתתק ונדם.
זוהי יפו, ילדה, זוהי יפו
שחודרת - כמו יין - לדם...
