להתחיל מאפ0

בחלומי נכנס רוח

קריר באוויר כניצי הטל.

ולא נד ממקומו סיפו של עלעל

בליבי. ולא זעתי.

אף כשנספג אל תוכי

לא הרגשתיו. ולא הבחנתי בו

גם כשנאסף מתוך

שקיקי עיניי.

ולא היה שם איש לאמור לי.

כמה חיפשתי אחריו

שנים רבות אחר כך אותו היום

הרוח שנפרדנו אז.

אני נזכרת אותו

לפעמים, כאשר משב צונן מנקר בעורפי

שערות חרדתי הנוקשות.

ואז בחדשות מספרים

שהטמפרטורות צונחות,

ואיך שתי ילדות ללא רוח חיים נמצאו

בחדר מדרגות.

בדמיוני נעצב אז רוח אחר.

"גם לי הייתה פעם ילדה", הוא אומר.

"שקועים היו מבטיה, זהוב שיערה

שכנתי בה,

מן קצות אצבעה וגומת הסנטר.

ואיך נפרדנו. לא יכולתי

דבר לעשות. לצפות רק כיצד

הפריחו ממני ילדה.

בסתר, ואיש לא ידע. ואיש מלבדה

לא יזכור.

את הרוע שאין ממנו אפל, וליל

שהיה אז שחור משחור.."

Any arbitrary turning along the way, and I would be elsewhere. I would be different..