להתחיל מאפ0

והנה מישהי שגם כשמזדקנת נותרת יפה:

מקצת על אהבה וירטואלית:

עסקתי בחודשים האחרונים, במידה זו או אחרת, בסימביוזה בין הבלוג וביני. אני חושב כעת, כי ניתן וראוי לומר שאני אוהב את המקום הזה. אכן,

האהבה שלי אל המרחב אינה מוטלת בספק. מאידך, ודאי כי אהבתי איננה אל אותיות או אל התמונות או אל מספרו של המונה – הללו דוממים הם. נותר אפוא, להסיק, כי אהבתי היא אל הקוראים (ואל הנקראים).

והיה ויאמרו, אחדים, כי במרחב הוירטואלי אנשים ככללם אינם עצמם, ומרבית מן הדברים אינם כפי שהם באמת – לא דיי בזאת כדי להפריך את אהבתי, משום שאנשים מעמידים פנים גם במציאות (ואינני כלל בטוח כי מעמידים הם פחות מאשר בלא-מציאות). מלבד זאת, אם אדם הפיק מתוכו יצירה; שיר, סיפור, מונולוג או גם תגובה. הרי שהקטע הזה מתוכו הגיע, מנפשו. וגם אם לא נוהג הוא כדרכו בכל יום ויום הרי שתמיד יוכל למצוא את הקטע הזה בנפשו שוב. כי ממנו הגיע. על כן מכשאוהב את הקטע – אוהב את האדם. בין אם וירטואלי ובין אם ממשי.

וזוהי רק דרכי להעביר כמה מסרים על אהבה, על מחשבה. ועל הערך של המקום הזה בליבי כבר שנים רבות. ואין דרך טובה מלומר את הדברים לאדם בשפתו – והפעם, שפתנו הוירטואלית.. :)

                                                                                                      היו שלום, וחג שמח. ™instinct