להתחיל מאפ0

אני זוכר כיצד הייתי, צעיר מדי בכדי לזכור

זה מה שאני זוכר יותר מכל.

דבר מזה אינו עולה בי.

ראו, קירות גדולים

היו ממה שבאמת.

את זאת אני מבין כעת.

וזה מה שמוזר: דבר מזה אינו עולה בי.

אולי כי במיוחד הייתי

אז צעיר, צעיר ממש

ולא בלבד שלא ידעתי

הבדיל טמא ממקודש.

ורק חיכיתי וּחיכיתי שכל זה יעבור.

שנים. שלא אזכור,

דבר.

וזה מה שמוזר:

אני זוכר זאת בעיקר.

כן, לצערי. זה מה

אני זוכר יותר מכל.

יותר מזאת איני יכול.

דבר מזה אינו עולה בי.

"הניסיון אשר רכשתי בחיי

אינו לימד אותי דבר

אלא רק בלבל אותי

ונצבר."