להתחיל מאפ0

מלכת השמיכה שלי:

גבירת אישוניי ירק,

אדונית שיפולי רגליים.

כשדה חריש שאין בו גשם

נחה מהוקצעת, שלמה

עד לעיקולה האחרון

מחכה שאתן בה מים.

הנהי מלכת ילדותי

נחיל של כוכבים והיא

בוהקת.

זוהרת באור אחרוני הרחוב

כמו שדה חריש

אשר רק משתוקק

להניב דבר מה טוב.

וכל העצב שבה

ובכל העצב שבה

אני הגשם שבא.

              "במקום שאת אוהבת
              צריכים לפנות את הרהיטים מן החדר.
              את כל האילנות וההרים והימים
              מן העולם כי צר."