להתחיל מאפ0

אני זוכר אותך מחייכת

וכך אני רוצה לזכור.

מי שאיבד אחיזה בחייו

איננו כבול לזמנים.

לפני שכל זה קרה

לפני הקלון הנורא

שבא עלינו.

היינו, לתקופה, מאֻשרים.

את היית יפה, ואני

כותב שירים על אהבה
כמעולם.

היה לנו הכל. משם

יכולנו רק להידרדר.

מאז אני שומר, שלא לכבוש

מדי גבהים.

אני מקיץ מן המיטה

בזהירות. פן אבריח

כורים עדינים

של חלומות ליליים.

הצחוק שלך עדיין

מתנגן מהחלון

כשאני חוזר לישון.

היגון מצפה לי בחוץ

שאבלע.

הירידה למחשבות עלייך

תלולה ומסֻכנת.

בראש שלי את מתחננת

למילים.

תמיד יהיה לנו

הטנגו האחרון בתל אביב -

אני אדון, ואת מריה שניידר

עם השדיים האלה, הנפלאים.

שכל הטוּב של העולם ניכר בהם.

כה חופשייה, כה אפשרית.

אכן,

היינו לתקופה, מאֻשרים.

המצפון הוא הפרשן הטוב ביותר של החיים.