להתחיל מאפ0

יצאתי לגינה ופניי בידי.

לצווארי עדי של זֵעמה.

היה שקט.

אני אומר לכם - דממה

כזאת לא שמעתם.

הברוש הקירח שם אחז בחרבה.

נד ונע הוא לאיטו, סביב.

כמנסה להעליו דמותו

בכוח מחשבה.

הסתכלתי בו. והוא-

השתקע בי. אני אומר לכם איני

יודע מי איתן יותר. ומי

צפוי להישבר.

והיה שָקֵט. אני אומר לכם-

עלעל של דופי לא נפל

מרוב השקט. העצים נטו

להחריש.

זמן רב חלשה שמה דממה.

עד עת נפלה לה

אסימון השקט. עת נשרה, חירשת

עלוותו של איש.

                                                                     האדם הוא בר-חלוף;