סוֹד עוצמתהּ עליי:
כָּרִית נוֹצוֹת שֶׁאֵין בּוֹקְעִים מִמֶּנָּה טוּף
שֶׁלֹּא יוֹדַעַת שובע מחיקי
לא יַעָף ממרכנות רָאשִׁי הנלאה.
חֲדרִי. הִיא חֲדרִי הַנּוֹדֵד
וְהַמְּשֻׁנֶּה-צוּרָה.
אֲנִי פּוֹחֵד לַעֲזוב אֵת הַבַּיִת
פֶּן אשובה לַיִל אֶחָד וּמַפְתֵּחַ לא יִפְתּור בָּרִיחַ
דֶּלֶת לֹא תְּישַׁב עִם גּוּף.
הֵן בִּלְעָדֶיהָ
אֲנִי לְגַמְרֵי מֵחֻסַר.
לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי מֵחֻסַר.

סוד עוצמתה עליי:
כרית נוצות שאין בוקעים ממנה טוּף
שלא יודעת שובע מחיקי
לא יַעף ממרכנות ראשי הנלאה.
חדרי. היא חדרי הנודד
והמשֻנה-צורה.
אני פוחד לעזוב את הבית
פן אשובה ליל אחד ומפתח לא יפתור בריח
דלת לא תיישַב עם גוּף.
הן בלעדיהָ
אני לגמרי מחוסר.
לגמרי לגמרי מחוסר.
"גם מי שמטייל לבדו אינו רוצה להיות בודד בדעותיו."
כרגיל, לכולם – בהצלחה
אני אוהב את החודש החדש; אני אוהב את מספרי הימים שחוזרים להימנות מהתחלה, את הדף שכולו מוקדש לפוסט
האחד הראשון, את הבשר החודשי שעוד לא מקולקל וגם לא צרוב בחותמת "עשוי כהלכה", ואיך שצריך להתאמץ
ממש ממש וללחוץ על "החודש הקודם" אם רוצים להציץ בעבר של האיש הזה אשר אתם נכנסים וקוראים.