להתחיל מאפ0

משהו באבי

גורם לי לבכות.

אולי הסיפור שבראשי הוא טרגדיה

אולי אני סתם ממציא

את הדמעות.

לא דמעות של עצב,

גם לא של שמחה ולא של אובדן.

דמעות של הזמן שלא היה לי

חוזר ומהנהן, דמעות של הזמן..

משהו באבי גורם לי לבכות

אולי הוא קצת מת

אצלי בדמיון

והוא בפסיון לבוש לבנים

על חוף הים או בשדה חם

מאמץ אותי אליו בחסדים, בשלמותו.

כבר מזמן הוא הלך

ואלה חלומות מזדמנים, ובכל זאת

משהו במחשבה שילך גורם לי לבכות

דמעות של ילד שספד דמות אב

ומאז הוא נלחם ואהב לבדו,

דמעות של בוגר

שבגיל כה מוקדם ספד את ילדו.

         "כל פריחה מוכרחה להעלם על מנת להניב פירות."   (G'ete)