הזיכרון הוא איבר האלוהים
כמו כברה הוא מסנן את העבר
מישהו נותר עם המיץ
מישהו נותר עם המוץ
אבל שניהם אינם רוצים להיזכר.
זה ההפרש בין מה שיש
לנו כאן
לבין מה שהיה לנו מזמן
ושהודות אליו אנו חיים
את ההווה.
אף אדם אינו אוהב להרגיש בְהבדלים.
מישהו אמיץ שותה
את כוס תרעלתו המאובקת
מתנסה בטעם ישן
שהוא לא תמיד מסוגל לבלוע.
כמו קורא מהופך בעתידות
הוא מגלה, אחרי זמן רב במים
שאפילו החתיכות הקלות ביותר שקעו.
רק בשחייה נגד הזרם תגיע אל המקורות.
תסמונת הלב השבור
הלב שלי שבור. פתאום הוא שבור. מוזר. לא זכור לי כי נפרדתי מאף אחת, לא זכור לי כי מישהי נפרדה ממני, לא - אבל הלב שלי שבור, פתאום. איני יודע אפילו מתי הוא נשבר, אלה רק מתי שמתי לב שהוא שבור - עכשיו, בערך. עכשיו פתאום הוא מרגיש לי שבור בעבור כל הפעמים הרבות בכל השנים הללו שהוא לא נשבר כאשר היה ראוי שישבר. זה דווקא טוב, זו חרא של הרגשה ההרגשה הזו – אבל זה דווקא טוב, אני יודע..
אינסטינקט,
שנזכר בקיומם של איברים אחרים בגוף שלו..
אתנחתא קומית
באדיבות Ynet.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™instinct
